שלום אורח הוספת תגובה כתבה: טיול מס. 10 של ארגון הרוקדים
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים. בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק תחילת שנה היא זמן טוב להתחלות חדשות, אבל גם לחידוש פעילויות מוצלחות. לא יפלא איפה שבין כסה לעשור חידשנו את מסורת טיולי החינם של ארגון הרוקדים ויצאנו לירושלים לטיול בנושא יום הכיפורים.
את הטיול הדריך בהתנדבות יצחק ועקנין, מורה דרך ורוקד המראה לנו בכל פעם פינות ומראות מפתיעים בירושלים.
פתחנו את הטיול בביקור במחנה ישראל, שהייתה למעשה השכונה הראשונה מחוץ לחומות, אולם בשל יחסי ציבור לא טובים איבדה את הבכורה למשכנות שאננים. השכונה מגלמת בתוכה את המתח שבין הבתים הישנים מזה, הבתים המשוחזרים והמשומרים מזה והאיזורים הנתפסים ע"י כרישי הנדל"ן הבונים שם רבי קומות ומלון מזה. את ההסבר קיבלנו בגן קטן המטופח ע"י תושבי השכונה ומשמש גם מקום כינוס ואירועים. עוד יצחק מסביר ולפתע הופיעה סימה (אחת המשתתפות בטיול) בהופעה משכנעת ומבדחת של "סליחות" כולל תלבושת ואביזרים. כל הכבוד, סימה! המשכנו דרך הסמטאות לאזור ה"כולל" העובר כעת תהליך שחזור מקיף בסגנון המורי ע"י אומנים שהגיעו במיוחד ממרוקו, דוגמה לשחזור מוצלח של המקום.
ממחנה ישראל חצינו את בית הקברות הממלוכי של ממילא תוך סיפור בדיחות של בתי קברות והגענו לנחלת שבעה. כאילו הגענו לעולם אחר. האזור המה בליינים, צעירים-צעירות ואתרי בילוי. עברנו ב"כיכר החתולות", המוכרת מאוד לירושלמים אבל פחות לאנשי השפלה, ודרך כמה סמטאות הגענו לאזור בית הכנסת, שם עצרנו להסברים ליד החצר והבאר ששימשו את תושבי ירושלים בעת המצור.
מנחלת שבעה עברנו למאה שערים. שוב מעבר לפלנטה אחרת: האנשים, התלבושות, הפשקווילים ולצערי גם הזוהמה ברחובות היו ללא ספק מעניינים אבל לא נעימים. חויה מעניינת הייתה מראה הכפרות. בקרן הרחוב עמדה סככה ובה מקיימים את מנהג הכפרות עם תרנגולות חיות (מעניין אם זה עובד גם עם עוף קפוא ....). לאושרי בשל הנחיות משרד הבריאות הופסק הנוהג של שחיטת התרנגולת במקום. לאחר הפסקה קצרה הלכנו לשכונת הבוכרים היפה וקיבלנו הסבר על בתיה היפים של השכונה ועל הבוכרים העשירים שהקימו אותה. משם חזרנו לאחד משיאי הטיול- אמירת סליחות בבית הכנסת של הרב אלבז. מראה ההמונים הגודשים את המקום היה מדהים, אך לאחר ההידחקות בהמון הצפוף גרם כמעט למחנק. גם אני הצטרפתי לאמירת סליחות בכל פעם שדחפתי מישהו ... מאחר ששכחתי את הכיפה במכונית, שמתי על ראשי את כובע ארגון הרוקדים, שעבר בהצלחה את טבילת האש שלו בבית כנסת.
משם אצנו לכיוון העיר העתיקה, טעמנו את הבייגלה ההכרחי ונכנסנו לעיר דרך שער שכם. אני מודה ומתוודה שכבר שנים לא נכנסתי לעיר העתיקה דרך שער שכם, אולם המראה שנגלה לעיני היה שונה מאוד מהזכור לי. האזור והרחוב המו מתפללים יהודים שהלכו ובאו מהכותל המערבי, המוני מבקרים כמונו, אבל אף לא תושב ערבי אחד. הדוחק הלך וגבר ככל שהתקרבנו לכותל. על הבדיקה הבטחונית בכניסה לכותל ויתרו כנראה בשל הדוחק הרב והצלחנו להיכנס לרחבה. רחבת הכותל המתה אדם, אולם איזור התפילה היה דחוס אפילו יותר. כשהתקרבתי והסתכלתי על ההמון הרב הנע מצד לצד בתנועות תפילה כמעט חשבתי שאני מתבונן בתנועת גלים בים. מראה מרשים ולא שגרתי.
הטיול כמעט הגיע לסיומו, אולם במקום לחזור לשער יפו בכביש ההיקפי שהמה מטיילים ומתפללים, הוביל אותנו יצחק בסמטאות הרובע היהודי עד שהגענו לשער יפו, שם נפרדנו. את הטיול המוצלח חייב הייתי לקנח במעורב ירושלמי לפני הירידה לשפלה, אליה הגענו חזרה רק לפנות בוקר...
תודה ליצחק על הטיול המעניין והמהנה!
קישור לתמונות ממצלמתו של בעז צבר
|