שלום אורח הוספת תגובה כתבה: ריקודי עם – תרבות, פולקלור ומורשת
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים. בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק הנה אנו עומדים לפיתחו של יום העצמאות, בסימן שישים שנה למדינת ישראל. במהלך תקופה זו רואים אנו בתחומים שונים של חיינו יצירה ועשייה, שמתוכם עלו וצמחו הווי ישראלי ומורשת מפוארת.
ניתן לראות זאת בתחום ההתיישבות בארץ, בתעשייה, בתרבות ובתחומים רבים אחרים.
מתמיהה העובדה כי בתחום ריקודי העם, הנחשב בכל מקום בעולם כפולקלור מקומי, עומדים אנו בפני שוקת שבורה, ממנה דלפו המים והיא נשארה ריקה ויבשה. יתר על כן היא מעלה אזוב וצמחי פרא המתחלפים בחלוף העונות ונעלמים כלעומת שבאו.
תחביב זה המשותף לרבים בארץ בפרישה גיאוגרפית רחבה, הולך עם השנים ומאבד את המכנה המשותף, ואנו עדים כיום לשונות הולכת וגדלה בין קבוצות הרוקדים השונות, אף במרחבים גיאוגרפיים קרובים.
מתעוררות בהכרח שאלות קשות ונוקבות באשר לסיבות ולגורמים שהביאו אותנו למציאות זו.
הכיצד יתכן כי במהלך יותר משנות דור לא נולד ריקוד שהוא ריקוד ישראלי אופייני, כפי שקיים בארצות רבות. אין זה בהכרח ריקוד יחיד, אלא ריקודים בעלי אופי משותף כפי שניתן לזהות ריקוד תימני, רוסי, דרום אמריקאי, יווני ואחרים.
על שום מה ולמה עד היום לא נולד "צעד ישראלי" כפי שקיימים צעדי פולקה (פולני), קזצ'וק (רוסי), ולס (אוסטרי), המבו (שבדי), תימני, יווני ואחרים.
מן הסתם ברור הוא כי שאלה זו מונחת לפיתחם של היוצרים דוקא ולא של הרוקדים.
לא מן הנמנע כי לפחות בחלקה נעוצה התשובה בעובדה כי כמו בתחומים נוספים בחיינו מושם הדגש על חיקוי עמים ותרבויות אחרות בנסיון בלתי נלאה להידמות אליהם (לרוב גם כמטבע טוב וקשה העובר לסוחר) עד כדי שנשכח הצורך בהדגשת הייחודיות התרבותית שלנו בנושא זה.
מי ייתן ויום העצמאות הקרוב הבא עלינו לטובה, ישמש כנקודת מפנה לחשיבה אחרת, ל"חשבון נפש" ולשינוי דפוסי הפעולה.
בברכת יום עצמאות שמח,
איתן שמידט.
|