שלום אורח
הוספת תגובה

כתבה: טיול ארגון הרוקדים

כינוי זמני
   זהו כינוי זמני לצורך הודעה זו בלבד. עדיף להירשם ולהתחבר כמשתמש קבוע כדי לשלוח תגובות
כותרת:
תגובה:
גולשים שאינם משתמשים רשומים מתבקשים להזין בתיבה את האותיות המוצגות
[ לחץ כאן לבחירת אותיות אחרות ]

CAPTCHA Image

להקליד את האותיות כאן:
         עזרה   אורח     התחברות  הרשמה
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים.
בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק

מה הייתם עושים לו יום אחד בהיר היה מתקשר אליכם מישהו לא מוכר ומציע לכם לארגן טיול לאנשים לא מוכרים אחרים?
אם אין זה המקצוע בו אתם עוסקים מן הסתם הייתם מסרבים בנימוס.
אולם מאחר שכל הזרים האלה רוקדים ריקודי עם והיוזם הוא אחד מפעילי ארגון הרוקדים, התמונה משתנית מקצה לקצה.
זה בדיוק מה שקרה כשיצחק ועקנין, מפעילי ארגון הרוקדים פנה ואמר שהוא רוצה לתרום מעצמו לרוקדים, והציע כמדריך מטיילים ותיק להדריך טיול לפעילי ותומכי ארגון הרוקדים.

מאחר ולא נזקקנו לאישור ראש הממשלה ואפילו לא שר הבטחון החלטנו במהירות להרים את הכפפה. פנינו תחילה לפעילי הארגון והצענו להם להצטרף לטיול. משנותרו מקומות שלחנו מכתבים לכל תומכי הארגון ופרסמנו מודעה באתר האינטרנט של ארגון הרוקדים (כמובן שזה פרסום סמוי לאתר האינטרנט...). ההיענות הייתה רבה ותוך מספר ימים לא רק שרשימת המטיילים התמלאה, אלא נוצרה גם רשימת המתנה ארוכה.
סיימנו את ההכנות שבידי אדם, ונותר רק לקוות לחסדי שמיים, כלומר למזג אוויר מוצלח ביום הטיול.

מזל של מתחילים: יומיים קודם לטיול ירד גשם ( וגם למחרת) ואילו ביום הטיול עצמו היה מזג אוויר נפלא!

למרבית הפלא כל הרוקדים המטיילים התייצבו במועד בנקודת המפגש. לו היינו מגיעים כך להרקדות הן ללא ספק היו מתחילות בזמן... התחלנו את הטיול בתל לכיש.
בעצם עוד לא בדיוק התחלנו. חלק מהרוקדים רצו לפתוח בארוחת בוקר, ומאחר שממילא יצחק התכוון לתת הסבר על המקום לפני הסיור התיישבנו כולנו וקיבלנו הסבר מיצחק ואחריו מדני על המקום, חשיבותו ותולדותיו. הסתבר ששניהם פריקים לא קטנים של התל והם היו מאריכים ומספרים עוד ועוד לולא גמרנו בינתיים את ארוחת הבוקר ...
עלינו לתל, קיבלנו עוד הסברים במקום (מזל שאני לא צריך להיבחן על הכל ...),, ראינו את הבאר העמוקה ושמענו אגדה על העץ הבודד שנשאר במקום.

לאחר הביקור בתל עלינו שוב לרכבים ונסענו לשמורת גד.
חנינו במקום פסטורלי ליד חורשה מוריקה, ויצחק הציע שלפני עיקר הטיול נפצח בארוחת צהריים קלה. בשלב זה עלה בזיכרוני המערכון של בומבה צור על בית ההבראה (אוכל, קדימה אוכל!) ואחת הרוקדות דיברה בחיוך על טיול למיטיבי לסת, אבל העיקר באמת היה עוד לפנינו.
התחלנו בטיפוס מתיש במעלה החורשה המוריקה לנקודת ציון 422. בדרך עצרנו לתצפית יפה על אזור השפלה ואפילו ראינו כמה צבאים. בסיום הטיפוס הגענו לקברו של שיך עלי וגילינו ע"פ השלט שגנבו לנו 10 מטרים (כלומר גובה הגבעה 412 מטר בלבד). חלק מהמטיילים נאלצו בשלב זה לחזור לביתם בשל השעה המאוחרת (או הטיפוס המתיש ...) ורק סיירת ארגון הרוקדים (המובחרת...) המשיכה בטיול.

המשך המסלול היה דווקא מתון יותר, והנשימה הקלה אפשרה סיפור בדיחות כשהצוות מישל וססיל עולה על כולם בשיתוף פעולה מושלם (היא מזכירה והוא מספר). דיברנו על ריקודים והרקדות, החלפנו המלצות ובכלל היה נחמד ללכת ולפטפט. בדרך ראינו חיוואי, יצחק הסביר על צמחים שונים בהם נתקלנו ואפילו ראינו צבאים במרחק לא גדול. לאחר עליה ליער אמציה עשינו הפסקה בצל העצים ויצחק סיפר לנו ספק אגדה ספק משל על העץ שרצה לגדול. שוב הוחלפו בדיחות, סימה סיפרה לנו קטעים מבדחים מעבודתה עם חולי אלצהיימר ומאחר והיינו קבוצה קטנה יותר התוודענו יותר אלו לאלו.


אולי היינו סיירת ארגון הרוקדים, אבל כנראה שלא סיירת מטכ"ל. כשהגענו לרכב הספקנו רק לשחרר רגליים, להצטלם לפרידה, להודות ליצחק ולטוס הבייתה עם טעם של עוד.

על דעת כולם סיכמנו שכבר מחכים לטיול הבא!