שלום אורח הוספת תגובה כתבה: ריקודים לשירי זיכרון כינוי זמני    זהו כינוי זמני לצורך הודעה זו בלבד. עדיף להירשם ולהתחבר כמשתמש קבוע כדי לשלוח תגובות כותרת: תגובה: גולשים שאינם משתמשים רשומים מתבקשים להזין בתיבה את האותיות המוצגות [ לחץ כאן לבחירת אותיות אחרות ] להקליד את האותיות כאן:          עזרה   אורח     התחברות  הרשמה הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים. בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק ברצוני להעלות לדיון נושא חשוב בעיניי. נודע לי מחברים (אני כבר מבוגר ורוקד רק ריקודים הנחשבים נוסטלגיים – שנים שהפסקתי את המרוץ.... ), שחובר ריקוד לשיר הזיכרון "אצלנו בגן". בבירור קצר נודע לי שהריקוד חובר ע"י מרקיד, שנדמה לי שהוא עצמו יתום מלחמה – כך שמעתי מאותם חברים – אדם שחווה את השכול על בשרו. לכל עם יש קודים אתיים שהוא מכבד אותם והם שייכים לתרבות ולמסורת של אותו עם. ברור לכולם שאיש לא יחבר ריקוד לשירים "דודו", "אחי הצעיר יהודה" או לשיר "לכל אחד יש שם". הרי קיים קוד של כבוד, ואין חולקים עליו...אני מקווה. אז למה "אצלנו בגן" ? שיר קשה, נוקב וכואב, שמילותיו האחרונות מטלטלות ומצמררות... האם זה בסדר רק משום שכתב אותו יתום מלחמה??? יש לי כבוד לכל אדם באשר הוא, אינני שופט, אני רק תוהה מדוע הוא שונה בקודים שלו, במילים ובכאב הנורא היוצא ממנו מ"אחי הצעיר יהודה" (כדוגמא)?? איפה הגבול בין הטעם הטוב והרגישות - לעלבון? היכן המרקידים והיכן הגבולות האישיים שלהם?? האם בין כולם לא קם אחד ויחיד שקבע: "עד כאן"??? האם עד כדי כך אין המרקידים מפעילים שיקול דעת לפי אופיים בהרקדות שלהם? אני נתקלתי במרקידים "אנושיים" רבים, אז איך זה שקפא כושר השיפוט שלהם??? והיכן אתם? היכן הגבולות שלכם? והאם לא היה ראוי שארגון כה פעיל כשלכם ייצא ב"אני מאמין" כדי לחדד רגישות? אשמח לשמוע ולדעת האם הנושא בכלל עלה ואיך מעבירים מסרים על גבולות ותקנונים. אני אישית למשל, מעולם לא נכנס למעגל כשמשמיעים את "אנא בכח" – וחבריי לא מבינים ...(אגב, איני אדם מסורתי ). מחכה לקרוא את תגובותיכם!