אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
פורום
קישורים
פליירים
צרכנות
סקרים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
צ'אט
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

לכל אחד יש את עין כרם שלויצחק ועקנין 8.5.09 
כפר ציורי וקסום הוא עין כרם, חבוי בהרי ירושלים. כפר פסטורלי אשר לאחד יזכיר נופי פרובנס ולאחר את טוסקנה. אין ספק שעין כרם הצליחה עד היום, למרות לחצי כרישי הנדל"ן, לשמר את צביונה המסורתי, המקראי, הכפרי והבינלאומי. שמות רבים ניתנו לכפר לאורך השנים מאז ימי המקרא, סיפורים רבים שזורים כאן, סיפורי אוצרות טמונים, סיפורים אישיים נוגעים ללב וכמובן, סיפורי אהבה ומלחמות. נשמע את סיפורו של היהודי העשיר שהתנצר ותרם את עושרו לכנסיה, ומה קרה ליהודיה שהתאהבה בערבי נצרי, בשורת הסוציאליזם שיצאה מכאן לפני מאות שנים, ומדוע נערפו ראשיהם של שני תושבי הכפר ועוד..

הסיור כלל את האתרים הבאים: בית היהודיה- הבית בו התגוררו אלגרה לבית בלו, בחורה ממחנה יהודה, אשר אביה היה הקברן הראשי בירושלים, וג'ברא פרנסיס, ערבי נוצרי אשר לימים הפך לספק הבשר הראשי של צבא המנדט בירושלים. סיפור אהבה לא ייאמן לתקופה של סוף שנות ה-20 , תקופה של פרעות ומכשולים נוספים שעמדו בדרכם. הסוף העצוב של דחיית אלגרה ע"י המשפחה ממחנה יהודה כאשר ביקשה להצטרף לשבעה לכבוד אביה מנחם. בתכנית "שבת סלאם" ששודרה בערוץ הראשון הונצח אחד המפגשים בין שמעון בלו, שהיה מנהל בנק בירושלים לבין יוסוף רחיל, בנם של אלגרה וג'ברא, שהיה בזמנו בעל חנות ספרים במזרח ירושלים.

מנזר אחיות ציון - הוקם ע"י היהודי המומר אלפונסו דה רטיסבון, יליד סטרסבורג ובן למשפחה אמידה. את כל הונו תרם להקמת מנזרים ובתי יתומים, שמילותיו האחרונות על ערש דווי היו: "הנוף הזה של עין כרם, בו חייתי עשרים וחמש שנים, הוא מן הסתם הדבר היחיד אשר יחסר לי בעולם הבא". אלפונסו חי בין השנים 1814 ל- 1884. ביקרנו בגן המקסים בו עדיין ניתן לראות שני עצי ארז לבנון אשר רטיסבון נטע אותם כאשר שב מלבנון בשנת 1863. המשכנו לחלקו המערבי של הגן לתצפית אל עבר נחל שורק ושם סיפרנו על עץ החרוב וחשיבותו במסורת היהודית-ישראלית.

תצפית אל הר אורה או הר האלוהים. במורדותיו של ההר צפינו על "גורני" - הכפר הרוסי והכנסיה הבלתי גמורה של אלכסנדרה פיודורובה, קדושה רוסית, נינתה של המלכה ויקטוריה ואשתו של סרגי מושל מוסקבה, כיצד שניהם נרצחו בידי המהפכנים הרוסים וכיצד גופתה הוברחה דרך סין עד לירושלים והיא קבורה בכנסיה הרוסית בהר הזיתים. הזכרנו את האגדה על הנזיר הרוסי טיחון, שהיה מתהלך יומם ולילה ובידו נר, כאשר נשאל מדוע הוא נושא נר נהג להשיב: "אני מחפש את האמת הצרופה, כשאמצאנה -שם אעצור". לבסוף מצא את האמת בעין כרם!

חלפנו ליד הכנסיה היוונית אורתוקסית, וציינתי שלעניות דעתי, ייתכן והנזירה תיאודורה המוזכרת בספר "מישהו לרוץ איתו", היא זו ששמרה על המנזר שנים רבות. את הנזירה הזו הכרתי אישית ושמעתי ממנה סיפורים על עין כרם הישנה, על כפר הנוער של רחל ינאית בן צבי שהיא טענה שהכירה אותה. לפעמים ראיתי אותה בשוק מחנה יהודה, אך שני הזכרונות החשובים שלי ממנה קשורים לביקורי בכנסיה עם קבוצות מטיילים: תמיד היתה מסבירת פנים, נענתה לבקשתנו לפתוח את הכנסיה ובעת הפתיחה היא החלה לפתוח מהמנעולים הנמוכים, אך כאשר הגיעה למנעול השישי או השביעי הגבוה, בחן ובחיוך מסרה לי את צרור המפתחות היקר. הדבר הנוסף קשור לאיקונות בסגנון ביזנטי, שהן בחלקן יצירות שלה אותן ציירה גם כאשר פחת כושר הראיה שלה. את האמנות הזו היא למדה לבד בכוחות עצמה. אין ספק היתה אישה אוטודידקטית.

בקצה רחוב האורן, לפני הגעתנו למעין, ראינו את הבית המהודר של ד"ר יואכים, רופא העיניים העשיר והקמצן שעזב לעמאן בשנת 1948. סיפרנו על המכולת של מרציאנו שעמדה בקצה הבניין שם נתגלה מטמון מטבעות זהב.

הגענו אל מעין מרים, מקום המפגש של מריה, הבתולה מנצרת, ואלישבע. ממול ראינו את בית מוכתאר הכפר שאירח בשנת 1883 את הקצין הבריטי צ'רלס גורדון, לוחם וגיבור אהוב המלכה והעם הבריטי, אשר מעלליו ארוכים מאסיה ועד אפריקה, ואשר בעת שהותו בכפר בו נולד יוחנן המטביל, לא שיער שסופו יהיה דומה. בתום שנה בעין כרם נתבקש לחזור לחארטום להילחם במורדים. הפעם נכשל בקרב נגד המצביא הסודאני מוחמד אחמד איבן עבדאללה, המנהיג שהכריז על עצמו כמהדי. לאחר עשרה חודשי מצור פרצו המורדים את מצודת חארטום וערפו את ראשו של גורדון. סיפור הגיבור הזה הונצח בסרט הוליוודי.

מכאן עלינו אל כנסיית הביקור, מקום בו ביקרה מרים הבתולה את קרובתה אלישבע. ברגע שגילתה מרים כי אלישבע הרה, היא פצחה בשיר הלל הידוע בשם "המגניפיקט", אשר תוכנו מזכיר את שיר ההלל של חנה על הולדת בנה שמואל. ביקרנו בתוך המתחם הכולל את הכנסיה הביזנטית הישנה והכנסיה המודרנית העליונה עם הפסיפסים ידי האמן ואגאריני ממנו ביקש מיכאל ארדון ללמוד את אמנות ציורי הקיר.

המשכנו לטפס על הר אורה וביקרנו ב"בית אבינו", המתחם של המשיחיים. נכנסנו לגן הנאה וישבנו לשיחה מעניינת עם אייל, אחד האחים החיים שם בשיתוף, על פי נוהג הקהילה.

בתום הסיור קראנו את מילותיו המדהימות של משה עמירב מתוך ספרו "עין כרם". אבקש להדגיש בהזדמנות זו כי המקור המהימן ביותר אודות עין כרם הוא ספרו של עמירב והוא תוצאה של מחקר ארוך שנים, פרי עבודה והשקעה מרובה, ובהזדמנות זו אבקש להודות לו על הידע שרכשתי בזכות ספרו. הוא מספר שהוא פגש את האב הפרנציסקני פדרו, בבית הכנסת בעין כרם בתפילת כל נדריי. לתדהמתו באותו זמן פרץ האב הנוצרי בבכי נורא. בתום התפילה שאל אותו עמירב לשלומו וזה השיב לו שהוא מעולם לא סיפר לאף אחד שהוא בן למשפחת אנוסים מספרד, שהמירה את דתה בגרנדה כאשר המלך פרדיננד ואיזבלה גירשו את היהודים או אילצו אותם להמיר את דתם. הוא עצמו נולד בסיביליה, אך הוריו דאגו לשמר את דתם בסתר. כאשר הוא הוסמך לנזירות, הוא ביקש לשרת בארץ הקודש במקום הקרוב ביותר לעם היהודי. בהמשך עמירב מספר על פגישתו עם ויקטוריה כהן, עולה חדשה ממרוקו, אשר סיפרה על חייה, על פז עיר הולדתה ועל בעלה שהיה קצין בלגיון הצרפתי, איש גאה מאוד וקצין מצליח, אך עם הגעתם לארץ בשנת 1949 לא היתה פרנסה ועקב המצב הקשה בעלה נפטר משברון לב. בהמשך היא מספרת שבמקור, משפחתה גלתה מגרנדה בעת גירוש היהודים שכן משפחתה סירבה להמר את דתה וכך הגיעו אבותיה לעיר פז. בהמשך משה מספר את המפגש עם חאג' עלי כונאס, שהיה תושב עין כרם ומאז 1948 מתגורר בבית ג'אלה. זה האחרון ביקש לבקר בביתו לשעבר ובלווית משה מגיע לביתה של ויקטוריה כהן. ויקטוריה חוששת שמא עלי כונאס מבקש את ביתו בחזרה. היהודיה בכל זאת מכניסה אותו אל הבית שם הוא מזהה את הפאטיו, את העצים שנטע, את החלון שדרכו הציל את בנו מוחמד משריפה שפרצה בבית והוא פורץ בבכי. בסוף הביקור שואל אותו משה עמירב על משפחתו ועלי עונה שמשפחתו הגיעה לכאן במאה ה-15, בעת בה היו עוד מספר משפחות מוסלמיות שהגיעו לכאן באותה תקופה, ושמשפחתו היתה משפחת לוחמים בגרנדה שגורשה משם לפז שבמרוקו . סיפור מאלף אודות הנוף האנושי של עין כרם.

לא הספקנו לבקר במוסקוביה שהוא הכפר הרוסי, גם לא בכנסיה הפרנציסקנית יוחנן המטביל, לא ביקרנו בגלריות האמנים וגם לא ישבנו ליהנות משפע המסעדות במקום. נשאיר אולי לטיול אחר בעין כרם.

לכתבה זו נרשמו 7 תגובותלהסתרת התגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות  

0.אוביק  
 הטיול לעין ערם
 אכן היה טיול מיוחד במינו!
כתושבת ירושלים וקרובה לעין כרם- לא תיארתי לעצמי עד כמה ישנם בעין כרם הקסומה מקומות יפהפיים חבויים ומופלאים.
בכל פעם שרגליי מובילות אותי לעין כרם, אני לומדת וחווה חידושים וסיפורים מופלאים וכן מקומות מיוחדים ומרהיבים במיוחדות שלהם.
תודה מקרב לב למדריך שדרך סיפוריו אפשר היה לחוש את עצמת המקום. ההדרכה היתה נעימה לאוזן ומתובלת בסיפורים מענינים ומרתקים.
מקווה שיהיו עוד טיולים כגון אלו!
בברכת שבוע טוב, נעים, חייכניובריא-
אהובה.

0.(*רוקד) 
 חבל שלא הייתי בטיול
 עם קריאת הכתבות על הטיול לעין כרם אני מבין שהפסדתי בגדול.
מקווה לא לפספס את הטיולים הבאים.

0.(*יצחק) 
 "לכל אחד יש את העין כרם שלו"
 שלום לכל החברים
היה כיף להדריך אתכם בעין כרם הקסומה ולטייל עימכם.
למעשה הטיול היה מתוכנן להסתיים בשעה 12:00 ונמשך עד לשעה 13:30, הרבה מעבר לצפוי.
הטיול הפעם היה למיטיבי קשב, עם המון היסטוריה והרבה מאוד סיפורים, אגדות ואנקדוטות, ואילו עד כאן הדרכתי אתכם בטיולים למיטיבי לכת.
אנחנו בארגון מתכננים טיולים נוספים, אלא שחשוב לנו לשמוע את דעתכם בנושא. מה אתם מעדיפים? מיטיבי לכת, אתרים ארכיאולוגים, יותר טיולים בירושלים וסביבותיה, מוכנים להצפין לגליל ולגולן?
הרי ואנוכי מתכננים למשל טיול בעיר דוד שבירושלים. זהו אתר עם היסטוריה וארכיאולוגיה של אלפי שנים. זהו, מעל לכל ספק, אתר מרתק והאתר האטרקטיבי ביותר בירושלים וניתן לבקר במקום שעדיין מצוי בחפירה ושיקום. לתשומת ליבכם - כרוך בתשלום! חשבנו גם על טיול באבו גוש (טוב גם למיטיבי לסת).
חברים, נשמח לשמוע את דעתכם ובהתאם לכך לבנות מסלולים.
למי שיהיה נוח לפנות אלי ישירות במייל אז בבקשה:
tags2000@yahoo.com או להרי, שאת המייל שלו יש לכולכם.

בהזדמנות זו נודה כולנו לתרומתו המסורה של הרי לארגון הטיולים ולסבלנות הרבה שהוא מגלה למרות הקושי אשר כרוך בקיום קשר עם הנרשמים.

יצחק

0.(*שושנה כהן) 
 כל אחד העין כרם שלו
 שמחה לשמוע שנהנתם , מצטערת שלא הייתי

0.(*גבעה תלולה) 
 טיול לעין כרם
 תודה למארגנים שהרי בראשם וליצחק המדריך.
עין כרם אכן קסומה בעיני, קדושה ומסתורית. יש בה שילוב של הכל... נהניתי מהאוירה וממזג האויר, מהקדושה, מההסברים, מהסיפורים ומהחברים...
שוב תודה למארגנים וליוזמים.

0.(*יצחק) 
 עין כרם
 דני אל עזיז היקר!
דני היקר, תודה רבה בעד הסיכום המלומד והמפורט אודות אירועי הברית החדשה הקשורים למרים הבתולה וביקורה בעין כרם.
דני ידידי, אני תמיד שמח לפגוש אותך בטיולי הארגון ומעריך מאוד את תרומתך. במקביל אני מצפה בכליון עיניים לטיול הבא שאתה מתכנן לנו ומקווה שתקבע תאריך שיתאים גם לי.
שוב- תודה מכל הלב!

0.(*דני בן-שטרית) 
 טיול מספר 5
 עין כרם

ביום אביבי במיוחד ברוח קרירה ונעימה כפי שירושלים יודעת לתת לאורחיה, נפגשנו כארבעים מטיילים מארגון הרוקדים לטיול החמישי במספר שאורגן ע"י הרי כוריאל ובהדרכתו המעולה של יצחק ועקנין, המדריך המנוסה והמלומד.
בטיול שמענו את אגדות עין כרם ואת ההסטוריה שלה, שמענו על הדמויות של ראשית הכפר ועל הדמויות שעיצבו את הדת הנוצרית, וחזרנו מלאי חוויות הביתה.

הסיור החל במנזר האחיות מציון, מנזר שנבנה ע"י האחים המומרים תיאודור ואלפונסו רטיסבון. האוירה המיוחדת, השקט והשלווה בחצר המנזר והסבריו המאלפים של המדריך יצחק ועקנין נתנו את התחושה שהזמן עצר מלכת ואנו נמצאים בימיה הראשונים של עין כרם.

הנוף הניבט מהמנזר משכר את החושים, הכל ירוק מסביב מעוטר בצבע צהוב – צבעו של האחירותם.

מהמנזר הגענו למעיין ולאחריו טיפסנו לכנסיית הביקור, וכאן נשאלה השאלה כיצד קרה שעין כרם הפך מכפר שקט שליו ומנומנם לכפר שבו מבקרים מאות אלפי נוצרים בשנה, וגם ישראלים רבים נמשכים אליו? מה גרם לכפר הציורי להיות במקום הרביעי בארץ בחשיבותו לעולם הנוצרי ולמקום עליה לרגל למאמינים נוצריים מרחבי העולם?

הסיפור מתחיל בנצרת לפני 2009 שנים: בחורה יהודיה, ששמה מרים, מאורסת לנגר צעיר ששמו יוסף, מגלה לחרדתה הרבה כי היא בהריון. היא חוששת מה יגידו עליה ומה עלול לקרות לה כשיוודע דבר הריונה. פגיעה כזו בכבוד המשפחה, בימים ההם, אחת דינה- הריגת האישה הנואפת. מרים , כיהודיה טובה, מכירה את סיפורה של תמר כלתו של יהודה, כשנודע לו כי כלתו האלמנה בהריון הוא מצווה "הוציאוה ותישרף" (בראשית ל"ח).

למזלה של מרים הבעיה נפתרה בצורה אלגנטית: מלאך ה' פונה ליוסף, הארוס, ומסביר לו שמרים הרה בכוחו של נס, ומיד מצווה עליה להגיע לעיר ביהודה. לא נאמר למרים להיכן ביהודה להגיע, אולם היא מבינה "שעיר ביהודה" הכוונה לעין כרם.

וכך מרים ההרה עושה את דרכה על גבי חמור ומגיעה בסוף המסע לעין כרם.

עין כרם של ימי הבית השני הייתה עיר מרוחקת מירושלים ומהמקדש, ובה התגוררה אוכלוסיה אמידה ובעיקר כוהנים ששירתו במקדש בירושלים.

השירות במקדש נחלק ל-24 משמרות כהונה, וזכריה הכהן, תושב עין כרם, שירת במשך שבועיים בשנה
במקדש. זכריה התגורר בעין כרם עם רעייתו העקרה והבאה בימים, אלישבע, בשני בתים הקרובים זה לזה, כשבית אחד היה בית המגורים לכל השנה והבית השני שימש כבית הקיץ לימים החמים.

לזוג הזקנים לא היו ילדים וימיהם עברו עליהם בציפיה לנס, שבושש להגיע עד כי איבדו זכריה ואלישבע כל זיק תקווה שיהיה להם פרי בטן.

יום אחד, בזמן העבודה בבית המקדש, לוחש מלאך ה' לזכריה שאלישבע הזקנה והבלה תהרה ותלד בן. זכריה אינו מאמין לבשורה והוא מפקפק בליבו על תשועתו. בגלל פקפוקו הוא נענש ונאלם דום. הקהל במקדש מצפה בכיליון עיניים שהכהן, זכריה, יסיים את תפילותיו, אולם זה לא קורה, וכשהקהל חוקר ודורש - הוא מבין שקרה משהו לזכריה.

וכך, לאחר חצי שנה, יוצאת אלישבע ההרה למעיין הנמצא בטבורו של הכפר ושם היא פוגשת את מריה קרובתה מהצפון. מריה הבחורה הצעירה פוגשת את אלישבע הזקנה ושתיהן בהריון, וכל הריון אינו בגדר הטבע. העובר ברחמה של אלישבע מקפץ ונראה כאחוז תזזית המוסבר כנס, הוא שמח לקראת העובר ברחמה של מרים.

מרים מתארחת אצל אלישבע והזקנה מלמדת את הצעירה פרק בהלכות גידול ילדים, וכך הימים חולפים ואלישבע יולדת בן. האב, שיכולת הדיבור נלקחה ממנו, נשאל והתבקש לכתוב איזה שם יינתן לעולל. לתדהמת כולם, יכולת הדיבור שבה אליו והוא קבע ששם התינוק בישראל יהיה יוחנן. בשל הנס שנעשה לו (גם נולד בנו בגילו המופלג וגם שב אליו כושר הדיבור) הוא נשא ברכה לאלוהי ישראל בזו הלשון:
" ברוך השם אלוקי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות...". וברוך הוא בנדיקטוס, כשמו של האפיפיור הנוכחי ששמו לקוח מברכתו של יוחנן.


חודשים אחדים לאחר מכן התקיים מפקד אוכלוסין וכל איש ברחבי יהודה נאלץ לשוב לעיר הולדתו. מטרת המפקד של הרומאים אדוני הארץ היה לדעת כמה תושבים יש ביהודה כדי לגבות עוד ועוד מיסים כדי להעשיר את קופתם. וכך נאלץ יוסף הנגר לארוז מעט מיטלטלין ולצאת עם מרים ההרה לבית לחם למפקד האוכלוסין. מאחר שלא נמצא מקום פנוי להתארח נאלצו יוסף ומרים לישון במערה ושם נולד בנם ישוע.

ישוע גדל והפך לחכם ולבקי בדת משה וישראל. הוא הקפיד לשמור על מצוות קלות כחמורות והיה פעיל בצפון: בנצרת ומסביב לכנרת, ואף לירושלים הגיע.

באחד הימים הגיע ישוע לנהר הירדן, שם פעל יהודי בשם יוחנן שהטביל אנשים במי הירדן והשיב אותם מדרכם הרעה ואף ביקש מהם לשמור על חוקי התורה. כשישוע הגיע ליוחנן ורצה להיטבל על ידיו, הרגיש יוחנן ברטט העובר בגופו. והנה תוך כדי הטבלת ישוע ירדה רוח הקודש, בדמות יונה, על ישוע, וקול קרא משמים "אתה הוא בני, ידידי, בך רצתה נפשי". יוחנן מבין מייד שהאיש שהוטבל הוא אדם חשוב והוא יהיה האיש שיגאל את עם ישראל מייסוריו. יוחנן המטביל הוא בנם של זכריה הכהן מעין כרם ושל אלישבע שילדה אותו בגיל מופלג ממש כמו שרה אימנו שילדה את יצחק בגיל 90.

במקום בו עמד ביתם של אלישבע וזכריה ושם נולד יוחנן הוקמה כנסיה מפוארת הקרויה "כנסיית יוחנן בהרים" ובסמוך לה מנזר. הכנסייה והמנזר שייכים למסדר הפרנסיסקני. כאן הוקמה כנסיה ביזנטית ע"י הלנה אימו של קונסטנטינוס, הקיסר הרומאי שקיבל עליו את הנצרות והפך אותה מדת נרדפת לדת האימפריה. כמה מאות שנים אח"כ נבנתה הכנסייה הצלבנית שהוקדשה ליוחנן. על הקירות שבחצר רשומה תפילת ההודיה של זכריה במספר רב של שפות על אריחי חרסינה מעוטרים.
פירושה הלטיני של המילה "ברוך" מתחילת תפילתו של זכריה הוא בנדיקטוס, ותפילה זו חשובה ביותר לנוצרים. (בנדיקטוס הוא גם שמו של האפיפיור הנוכחי שבעברית נקרא ברוך).

סופו של יוחנן היה רע: בשנת 29 לספירה נאסר ע"י הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הידוע, ראשו נערף, ע"פ בקשתה של שלומית, בתו החורגת של הורדוס והוגש לה על מגש. בצד הימני של הכנסייה יש תמונה המציגה את עריפת ראשו של יוחנן מעשה ידי האומן ריבלטה מהמאה ה-16.

המעיין שבו התקיים המפגש בין הזקנה והצעירה ההרות מכונה מעיין מרים, ומימיו מקודשים לנצרות. צליינים רבים לוקחים ממימי המעיין לבתיהם בגלל התכונות המופלאות שלו. (לכם אגלה סוד: אל תקחו את המים, כי הם מזוהמים ומסוכנים לבריאות).

במעלה הגבעה, שם שכן מעון הקיץ של אלישבע וזכריה, משפחת הכוהנים האמידה, נבנתה כנסיה מפוארת בשם כנסיית הביקור והיא נבנתה לזכר הביקור של מריה ההרה בעין כרם.

על קיר רחב וארוך בחצר הגדולה והמטופחת יש מעל ל- 50 לוחות חרסינה ובהם כתובה תפילתה של מריה.
בלוחות, הכתובים בחמישים שפות שונות, מופיעה תפילתה של מרים, שהתפללה לאלוהי ישראל על לידת ישוע, התפילה "תגדל נפשי את ה'", מזכירה את תפילתה של חנה, אם שמואל, המתפללת לאל על הנס שארע לה עם לידת שמואל. המזמור אותו שרה מרים, נקרא על ידי הנוצרים מגניפיקט, תפילה שמשמעותה לרומם ולגדל.

בכנסייה התחתונה עיטורים מרהיבים ובהם ציור של זכריה בעת עבודתו במקדש, המפגש של מרים ואלישבע על יד המעיין, חיילים רומים ההורגים תינוקות (זכר לימים שישוע נולד והרומים רצו להרוג אותו בעודנו תינוק) ורצפת פסיפס המזכירה מחצלת (זכר למחצלת שהייתה בבית הקיץ של זכריה, באפסיס). מימין רצפת פסיפס עם דגים ויצורים החיים במים כסמל לפוריות.
בכנסייה העליונה יש תמונות מההווי הנוצרי, יש עוגב גדול, וכן תמונות של כל הנשים החשובות בתנ"ך.
רצפת הכנסייה עשויה מפסיפס מרהיב ביופיו. הכנסייה הושלמה בשנת 1954 ע"י האדריכל הנודע אנטוניו ברלוצי שבנה אף את כנסיית הדמעה (דומינוס פלוויט="האדון בכה" ) שבמורדות הר הזיתים, את כנסיית ההלקאה שבוויה דולורוזה ואת כנסיית "היגון" בגת שמנים.

הפתעה ציפתה לנו בטיפוס התלול לעבר הכנסייה הרוסית. בדרך נכנסנו לכנסיית היהודים המשיחיים שם פגשנו בבחור ישראלי, דובר עברית צברית רהוטה ולאחר שירות צבאי, שסיפר את סיפורו ובו תיאור דרכו לאמונה בישוע כמשיח.

אין ספק ששוב מגיעות המחמאות למפעילי הארגון בכלל ולהרי בפרט שמושכים את המטיילים לטיולים כה יפים.

ושוב תודה ליצחק ועקנין ........אתה גדול!

הוספת תגובה לנושא זה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות