| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| טיול 3 של ארגון הרוקדים - לכרמל | דני דניאל | 6.3.09 | |
ב-06.03.09 התקיים טיול מספר 3 של ארגון הרוקדים, הפעם בהדרכתי- דני דניאל. האוטובוס אסף את הקבוצה הראשונה בתל אביב ואת הקבוצה השניה בנתניה ומשם המשכנו בנסיעה בכביש החוף החוצה את מישור החוף הצפוני.
עברנו את נחל אלכסנדר כאשר ממזרחה לו הגבעה ועליה חירב'ת סמארה שם ישב איסכנדר
סוחר האבטיחים שהעביר דרך הים אבטיחים לעזה ואל עריש.
ראינו (מהחלון) את הפריחה של רותם החוף שגם עוזר לבלום את נדידת החול לתוך היבשה.
חלפנו על פני גבעת אולגה ע"ש אולגה חנקין(אשתו של יהושע "גואל האדמות").
ציינתי את סיפור חדרה,חאדר או חודרה(ירוק והצבע הנצחי) והקשר לכינויו של אליהו בפי המוסלמים
(אליהו עלה השמימה ולא מת ולכן הוא נצחי,ירוק, וכך הסמל הירוק שאומץ ע"י האיסלם המסמל את נצחיות דת האיסלאם...).
חלפנו על פני תחנת הכח "אורות רבין" המופעלת ע"י הפחם וציינתי גם את האפשרויות הנוספות להפקת החשמל.
סיפרתי את סיפור "מאגרי מנשה" , האזור בו נמצא אקוויפר החוף שהיום חסרים בו מים כתוצאה משאיבת יתר והצורך להחזיר החסר גם למנוע חדירת מי הים במקום המים המתוקים מצב שלא ניתן לתקן. זהו מצב "פאן הביניימי"- כלומר הסטאטוס קוו בין המים המתוקים למלוחים, אלא אם נגרע מצב המים המתוקים ואז ישנה חדירת מי הים. נתתי לדוגמא את "עין פשחה" המים המתוקים שזורמים לים המלח יוצרים טריטוריה של מים מתוקים וכך ניתן להבחין בדגים בתחום ים המלח!!!.
נסענו דרך פרדס חנה וציינתי את השמות גבעת עדה, בנימינה, בת שלמה, זכרון יעקב, מאיר שפיה - שמות יישובים המנציחים בני משפחת רוטשילד.
חלפנו על פני שוני , המקום שבעבר (בתקופה הרומית) שימש למשחקי המים(חגיגות המיומאס), כאשר בבריכה היו שעשועי מים בעירום ולכן ההנהגה היהודית אסרה על יהודים להיכנס למקום.
ראינו את שרידי הכביש הרומי שעבר ממעיינות שוני לקיסריה וציינתי את צינור העופרת שנחשף במקום. עקב השימוש בעופרת להזרמת המים ועקב שימוש האצולה בכלי העופרת לשתייה (מים ויינות)
נגרמה להם הרעלה מתמשכת מהעופרת (ראה קיסרים מטורפים...).
הגענו לגן הנדיב ולאחר ארוחת הבוקר צפינו בסרטון באודיטוריום של הגן, סרטון על בנימין אדמונד דה-רוטשילד(הנדיב הידוע).
כאן הכרנו את הלבנדר(האזוביון) ואת האזוב שנקרא גם זעתר (למעשה האזוב הוא אחד המרכיבים של התבלין זעתר שבו גם צתרה, טימין, שומשום, סומק, מלח לימון, מלח).
ביקרנו בגן הנדיב וראינו את צמח הלוף והרקפת אשר בכפר הערבי משמשים עליו בחורף למילוי(ממולאים כתחליף לעלי הגפן) וכן הכרנו את הדודא הרפואי וסגולותיו כפרי משכר.
הכרנו את "החרחבינה המכחילה" שמשמש במטבח הערבי כתחליף לסלרי (גם טעמנו כמובן מהעלים).
בנוסף הכרנו את ה"קריסה גראנדפלורה" שהפרי בבשלותו טעים וגם טוב למיחושי קיבה ואילו העלה משמש בלעיסתו כמרפא לכאב ראש...(ללעוס כשתי דקות ולפלוט את העיסה מהפה...).
כן הכרנו את הפייגם (רוטה /רודה/ פייג'ה) שמשמש בעדות המזרח כ "חמסה" ואפילו הרומאים שמו בפתח הבית את הפיגם כסגולה להברחת נחשים, ואילו הכפריים נוהגים לשתול פיגם בפתחו של הטאבון למניעת "סחיבת הפיתות" מהטאבון ע"י הג'ני...
נסענו למערת המייש ושם הכרנו את צמח הטימין, פרח דרדר כחול, סייפן התבואה, התגית פרח הפשתה ומרגנית תכולה. כן הדגמתי טעימת ענף הצבר שמשמש בשעת צורך כפתרון למחסור במים...
במקסיקו ענף הצבר נמכר בשוק לצורך מאכל וטיגון העלה המרוח בשן כמו תירס "על האש"!!!
פגשנו גם את האקליפטוס: סיפרתי כי האגדה סביב ייבוש הביצות ע"י שתילת עצי אקליפוטוס בעצתו של הלל יפה כחלק מייבוש הביצות ומלחמה במלריה היא רק אגדה, אך למעשה רק ניקוז המים ייבש את הביצות כדוגמת הרומאים.
סיפרתי גם את סיפורו של עץ החרוב אשר בפולקלור המוסלמי אסור לקשור את החמור לעץ מחשש לג'ני (השדים ירדו בערב מהעץ ועלולים לגנוב או להזיק לחמור...) וכן את סיפור פרי החרוב שנהוג היה לשים בתערובת הפרות, עד שהערבים החלו למכור פרי בוסר של החרוב(לרפתנים), דבר שגרם לקטילת החיידק בקיבת הפרה שתפקידו לפרק את התאית וגרם דיאטה חריפה לפרה...
ביקרנו במערת המייש לאור פנסים וראינו עטלפים והמשך פעילות קארסטית במערה(טפטוף מים, זקיפים ונטיפים) ואפילו כמה מבינינו טיפסו דרך פיר המערה שממנו גם מזדקר עץ המייש.
נסענו לטירת משפחת לנגה בזכרון יעקב. סיפרתי את טרגדיית הזוג ניטה לבית בנטוויץ' ומרדכי לנגה הזוג שהתחתן באנגליה ,עלה ארצה ,רכש שטח במושבה הקטנה וקרא לה "חצר הכרמל"(למשפחת בנטוויץ' באנגליה הייתה "אחוזת הכרמל"). המקום היה למרכז ביקור ובילוי של שלל גווני האמנים של היישוב בתחילת המאה ה-20. הזוג גורש ע"י התורכים במלחמת העולם ה-2 (נתיני האויב) וחזר אחרי המלחמה. המקום שופץ, אך ניטה נפטרה בפתאומיות ומרדכי לא עמד באובדנה והתאבד לאחר שנה.
ליליאן אחותה הפכה את המקום למרכז לאמני מוסיקה והקימה במקום את "בית דניאל" שמשמש עד היום
מרכז למוסיקאים(דניאל היה בנה המחונן של ליליאן כפסנתרן ובצעירותו שלח יד בנפשו בארה"ב).
הכרנו גם את "אגבת הסיזל" שמדינת ישראל נטעה בנגב לאחר קום המדינה לצורך תעסוקה ולייצור שקי יוטה, יוזמה שנכשלה וגרמה לבסוף להפסקת גידול האגבה.
לסיום הביקור בבית לנגה קראנו את "שיר המזג" ששימש כג'ינגל לפרסום היין המוגז של כרמל מזרחי ב-1951 ומי שקנה 4 בקבוקים קיבל תקליט במתנה של הג'ינגל (כתב והלחין יחיאל מוהר ושר ישראל יצחקי).
נסענו דרך ואדי מילח (ואדי מילק בפי העם) לכיוון הגשרים התלויים בנחל קטיע אשר ברמות יצחק (במעלה הדרך מנשר לאוניברסיטת חיפה). ואדי מילח(דרך המלח) נקרא על שם תהליך הפקת המלח בחוף הים התיכון והובלתו צפונה. עדות נוספת לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה ניתן לחיילי רומא כמענק, ובשמו הלטיני salarium, מלשון salt - מלח, ממנו נגזרה המילה האנגלית salary, שמשמעותה משכורת.
חלפנו על פני "תל קשיש" למרגלות הכרמל ומתחת ל"מוחרקה" שעל פי המסורת כאן בתל קשיש סמוך לקישון היה סיפור אליהו ונביאי הבעל, שכל צד ניסה להעלות קורבן על המזבח לצורך הבאת גשם (שנת בצורת) וכאן אליהו הנביא גם שחט את נביאי הבעל שלא הצליחו להעלות אש במזבח...
הלכנו על שני הגשרים התלויים בנחל קטיע וכאן הכרנו את "הטיון הדביק", צמח עזבוני הגדל בצידי הדרכים בעיקר ובפולקלור העממי אפשר לייצר ממנו עד 40!!! מוצרי מרקחת לריפוי חוליים שונים!!!
כאן כמעט סיימנו את הטיול ובחזרה הביתה ביקרנו בעץ השקמה בנתניה שהפך לאתר תיירותי. העץ נותן פרי כמה פעמים בשנה ועמוס הנביא התפרנס מבליסת שקמים (ייצור דבלים מהפרי).
הזכרתי כי משה מונטיפיורי ואשתו יהודית בדרכם לירושלים נחו תחת העץ הזה.
העץ נמצא סמוך לתחנת מגן דוד אדום בכניסה לנתניה.
כאן הסתיים טיולנו ולהתראות בטיול הבא!
בברכה דני דניאל
052-4252777,057-7620796 ,09-8845913
Dani0944@walla.com
|
|
|
|
