אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
פורום
קישורים
פליירים
צרכנות
סקרים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
צ'אט
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

טיול 3 של ארגון הרוקדים - לכרמלדני דניאל 6.3.09 
ב-06.03.09 התקיים טיול מספר 3 של ארגון הרוקדים, הפעם בהדרכתי- דני דניאל. האוטובוס אסף את הקבוצה הראשונה בתל אביב ואת הקבוצה השניה בנתניה ומשם המשכנו בנסיעה בכביש החוף החוצה את מישור החוף הצפוני.
עברנו את נחל אלכסנדר כאשר ממזרחה לו הגבעה ועליה חירב'ת סמארה שם ישב איסכנדר סוחר האבטיחים שהעביר דרך הים אבטיחים לעזה ואל עריש.
ראינו (מהחלון) את הפריחה של רותם החוף שגם עוזר לבלום את נדידת החול לתוך היבשה.
חלפנו על פני גבעת אולגה ע"ש אולגה חנקין(אשתו של יהושע "גואל האדמות").
ציינתי את סיפור חדרה,חאדר או חודרה(ירוק והצבע הנצחי) והקשר לכינויו של אליהו בפי המוסלמים (אליהו עלה השמימה ולא מת ולכן הוא נצחי,ירוק, וכך הסמל הירוק שאומץ ע"י האיסלם המסמל את נצחיות דת האיסלאם...).
חלפנו על פני תחנת הכח "אורות רבין" המופעלת ע"י הפחם וציינתי גם את האפשרויות הנוספות להפקת החשמל.
סיפרתי את סיפור "מאגרי מנשה" , האזור בו נמצא אקוויפר החוף שהיום חסרים בו מים כתוצאה משאיבת יתר והצורך להחזיר החסר גם למנוע חדירת מי הים במקום המים המתוקים מצב שלא ניתן לתקן. זהו מצב "פאן הביניימי"- כלומר הסטאטוס קוו בין המים המתוקים למלוחים, אלא אם נגרע מצב המים המתוקים ואז ישנה חדירת מי הים. נתתי לדוגמא את "עין פשחה" המים המתוקים שזורמים לים המלח יוצרים טריטוריה של מים מתוקים וכך ניתן להבחין בדגים בתחום ים המלח!!!.
נסענו דרך פרדס חנה וציינתי את השמות גבעת עדה, בנימינה, בת שלמה, זכרון יעקב, מאיר שפיה - שמות יישובים המנציחים בני משפחת רוטשילד.
חלפנו על פני שוני , המקום שבעבר (בתקופה הרומית) שימש למשחקי המים(חגיגות המיומאס), כאשר בבריכה היו שעשועי מים בעירום ולכן ההנהגה היהודית אסרה על יהודים להיכנס למקום.
ראינו את שרידי הכביש הרומי שעבר ממעיינות שוני לקיסריה וציינתי את צינור העופרת שנחשף במקום. עקב השימוש בעופרת להזרמת המים ועקב שימוש האצולה בכלי העופרת לשתייה (מים ויינות) נגרמה להם הרעלה מתמשכת מהעופרת (ראה קיסרים מטורפים...).
הגענו לגן הנדיב ולאחר ארוחת הבוקר צפינו בסרטון באודיטוריום של הגן, סרטון על בנימין אדמונד דה-רוטשילד(הנדיב הידוע).
כאן הכרנו את הלבנדר(האזוביון) ואת האזוב שנקרא גם זעתר (למעשה האזוב הוא אחד המרכיבים של התבלין זעתר שבו גם צתרה, טימין, שומשום, סומק, מלח לימון, מלח).
ביקרנו בגן הנדיב וראינו את צמח הלוף והרקפת אשר בכפר הערבי משמשים עליו בחורף למילוי(ממולאים כתחליף לעלי הגפן) וכן הכרנו את הדודא הרפואי וסגולותיו כפרי משכר.
הכרנו את "החרחבינה המכחילה" שמשמש במטבח הערבי כתחליף לסלרי (גם טעמנו כמובן מהעלים).
בנוסף הכרנו את ה"קריסה גראנדפלורה" שהפרי בבשלותו טעים וגם טוב למיחושי קיבה ואילו העלה משמש בלעיסתו כמרפא לכאב ראש...(ללעוס כשתי דקות ולפלוט את העיסה מהפה...).
כן הכרנו את הפייגם (רוטה /רודה/ פייג'ה) שמשמש בעדות המזרח כ "חמסה" ואפילו הרומאים שמו בפתח הבית את הפיגם כסגולה להברחת נחשים, ואילו הכפריים נוהגים לשתול פיגם בפתחו של הטאבון למניעת "סחיבת הפיתות" מהטאבון ע"י הג'ני...
נסענו למערת המייש ושם הכרנו את צמח הטימין, פרח דרדר כחול, סייפן התבואה, התגית פרח הפשתה ומרגנית תכולה. כן הדגמתי טעימת ענף הצבר שמשמש בשעת צורך כפתרון למחסור במים...
במקסיקו ענף הצבר נמכר בשוק לצורך מאכל וטיגון העלה המרוח בשן כמו תירס "על האש"!!!
פגשנו גם את האקליפטוס: סיפרתי כי האגדה סביב ייבוש הביצות ע"י שתילת עצי אקליפוטוס בעצתו של הלל יפה כחלק מייבוש הביצות ומלחמה במלריה היא רק אגדה, אך למעשה רק ניקוז המים ייבש את הביצות כדוגמת הרומאים.
סיפרתי גם את סיפורו של עץ החרוב אשר בפולקלור המוסלמי אסור לקשור את החמור לעץ מחשש לג'ני (השדים ירדו בערב מהעץ ועלולים לגנוב או להזיק לחמור...) וכן את סיפור פרי החרוב שנהוג היה לשים בתערובת הפרות, עד שהערבים החלו למכור פרי בוסר של החרוב(לרפתנים), דבר שגרם לקטילת החיידק בקיבת הפרה שתפקידו לפרק את התאית וגרם דיאטה חריפה לפרה...
ביקרנו במערת המייש לאור פנסים וראינו עטלפים והמשך פעילות קארסטית במערה(טפטוף מים, זקיפים ונטיפים) ואפילו כמה מבינינו טיפסו דרך פיר המערה שממנו גם מזדקר עץ המייש.
נסענו לטירת משפחת לנגה בזכרון יעקב. סיפרתי את טרגדיית הזוג ניטה לבית בנטוויץ' ומרדכי לנגה הזוג שהתחתן באנגליה ,עלה ארצה ,רכש שטח במושבה הקטנה וקרא לה "חצר הכרמל"(למשפחת בנטוויץ' באנגליה הייתה "אחוזת הכרמל"). המקום היה למרכז ביקור ובילוי של שלל גווני האמנים של היישוב בתחילת המאה ה-20. הזוג גורש ע"י התורכים במלחמת העולם ה-2 (נתיני האויב) וחזר אחרי המלחמה. המקום שופץ, אך ניטה נפטרה בפתאומיות ומרדכי לא עמד באובדנה והתאבד לאחר שנה.
ליליאן אחותה הפכה את המקום למרכז לאמני מוסיקה והקימה במקום את "בית דניאל" שמשמש עד היום מרכז למוסיקאים(דניאל היה בנה המחונן של ליליאן כפסנתרן ובצעירותו שלח יד בנפשו בארה"ב).
הכרנו גם את "אגבת הסיזל" שמדינת ישראל נטעה בנגב לאחר קום המדינה לצורך תעסוקה ולייצור שקי יוטה, יוזמה שנכשלה וגרמה לבסוף להפסקת גידול האגבה.
לסיום הביקור בבית לנגה קראנו את "שיר המזג" ששימש כג'ינגל לפרסום היין המוגז של כרמל מזרחי ב-1951 ומי שקנה 4 בקבוקים קיבל תקליט במתנה של הג'ינגל (כתב והלחין יחיאל מוהר ושר ישראל יצחקי).
נסענו דרך ואדי מילח (ואדי מילק בפי העם) לכיוון הגשרים התלויים בנחל קטיע אשר ברמות יצחק (במעלה הדרך מנשר לאוניברסיטת חיפה). ואדי מילח(דרך המלח) נקרא על שם תהליך הפקת המלח בחוף הים התיכון והובלתו צפונה. עדות נוספת לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה ניתן לחיילי רומא כמענק, ובשמו הלטיני salarium, מלשון salt - מלח, ממנו נגזרה המילה האנגלית salary, שמשמעותה משכורת.
חלפנו על פני "תל קשיש" למרגלות הכרמל ומתחת ל"מוחרקה" שעל פי המסורת כאן בתל קשיש סמוך לקישון היה סיפור אליהו ונביאי הבעל, שכל צד ניסה להעלות קורבן על המזבח לצורך הבאת גשם (שנת בצורת) וכאן אליהו הנביא גם שחט את נביאי הבעל שלא הצליחו להעלות אש במזבח...
הלכנו על שני הגשרים התלויים בנחל קטיע וכאן הכרנו את "הטיון הדביק", צמח עזבוני הגדל בצידי הדרכים בעיקר ובפולקלור העממי אפשר לייצר ממנו עד 40!!! מוצרי מרקחת לריפוי חוליים שונים!!!
כאן כמעט סיימנו את הטיול ובחזרה הביתה ביקרנו בעץ השקמה בנתניה שהפך לאתר תיירותי. העץ נותן פרי כמה פעמים בשנה ועמוס הנביא התפרנס מבליסת שקמים (ייצור דבלים מהפרי).
הזכרתי כי משה מונטיפיורי ואשתו יהודית בדרכם לירושלים נחו תחת העץ הזה.
העץ נמצא סמוך לתחנת מגן דוד אדום בכניסה לנתניה.
כאן הסתיים טיולנו ולהתראות בטיול הבא!

בברכה דני דניאל
052-4252777,057-7620796 ,09-8845913
Dani0944@walla.com

לכתבה זו נרשמו 4 תגובותלהסתרת התגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות  

4.(*רבקה) 
 טיול מס' 3
 דני הסביר בפרוטרוט את מהלך הטיול למען נזכור ולא נשכח. אחריו ירדנה סכמה גם כן באופן מיוחד והומוריסטי (כמו שירדנה יודעת לעשות) ואף הדביקה כינויים למספר חברים: החתיך, החכמה, הסניגור, המיטיבה לרקוד, הגבוה ועוד (נסו לנחש מי עומד מאחורי הכינויים).
נותר לי רק להודות על טיול מקסים. טיול עם חברים מוכרים וחדשים, טיול שהיה גיבוש מעניין.
זה היה טיול עם טעם של עוד...... החיבור בין המטיילים היה מהיר ונפלא. התרנגולות היו "מתוקות וטעימות". הצמחים היו טעימים גם כן - והמשרוקיות ....החזירו אותנו לילדות. רוצים עוד...................

3.yard  
 זוית אישית
 שמעתי שמדובר בטיול משפחות למקום קסום ומיד סיפחתי את חבורתי הנאמנה; את הנצחית ותכול העיניים, את היפה והחתיך, את הפייה הטובה והסניגור, את החכמה והמוכשר (למכור קרח לאסקימוסים), את המיטיבה לרקוד והגבוה שלה ומובן שגם את השיחיה שלי.
הפלגנו צפונה במספר רכבים לקראת כיבוש היעד הראשון - תחנת הרכבת בנתניה. הבנות הן שלקחו על עצמן את המשימה האמיצה הראשונה: איך להתגבר על איש בטחון גברתן, על מנהלת תחנה מאיימת הספונה בחדר זכוכית מבודד ועל המכשול העיקרי בדרך לשירותים: גדר עמדות הכרטיסים המאפשרת מעבר לצד השני רק באמצעות גיהוץ כרטיס נוסע... אך אין עלינו הבנות... הפעלנו את תכונותינו הנסתרות ובניצוח היפה והחכמה, כבשנו בחן את המקום. כמובן שהחתיך וגם שיחיה תפסו טרמפ על יוזמתנו הברוכה.
מיד בתום הפעולה הגיע אוטובוס המטיילים לאסוף אותנו. דני, מדריך הטיול, פגש אותנו בחיוך גדול שבישר הפתעות רבות. נסענו לגן הנדיב, כאשר בדרך דני מספר לנו סיפורים מסמרי שיער על חוויותיו ברחבות הריקודים... מה שחיסל לגמרי את הסיכוי שהגבוה ירקוד עם זוגתו המיטיבה, אולם במקביל, הגדיל את הסיכוי שהמוכשר יתלה סוף סוף את נעלי הריקוד שלו בארון. דני המדריך המשיך להעשיר אותנו בידע לגבי אתרים בתוואי הנסיעה בליווי בדיחותיו המחוכמות של תכול העיניים. בגן הנדיב, לאחר ארוחת בוקר קלילה, הצטרפנו לסרט על משפחת רוטשילד, קנינו אדמות, הקמנו יישובים, הכרנו את כל בני המשפחה, הרגשנו עשירים, מועשרים בפרטים רבים על המשפחה המפוארת הזאת.
מכאן ואילך, הפך הטיול למסע קולינארי קסום, של טעימות וטעמים. דני הוביל אותנו בשבילי הגן, כשהוא אוסף בשקיקה עלים וצמחים מסוגים רבים, לועס ונוגס בהם בתאווה, מתאר את הטעמים ומפעיל לנו את כל החושים.. טעמנו את החרחבינה המכחילה בטעם סלרי, את עלי הזעתר, את הקריסה המיטיבה עם מיחושי בטן וראש (וזה עובד!) ועוד צמחים שונים ומשונים וכאשר צמאנו למים, שלף דני מתרמילו ענף סברס אשר למרבה הפלא התגלה כמכיל מי שתיה... הנצחית לא חדלה להתפעל מנצחיות הטבע וגם כיוונה אותי לצילומי טבע יפים של חרקים על פרחים. השלימה את ההנאה, המיטיבה, אשר הפתיעה אותנו בטוב ליבה, בעשרות סוכריות תרנגול על מקל, אדומות ומתוקות, אותן שלפה מתיקה הנדיב.
המשכנו למערת המייש הנקראת על שם עץ המייש שלפתחה, הידוע בסגולותיו המיוחדות לגירוש שדים ומיני מזיקין (טפו טפו...), הדלקנו את הפנסים ונכנסנו בדלת האחורית למערה גדולה וחשוכה... נאבקנו בעטלפים המעופפים שנעורו הלומים מאורות הפנסים בהם הבהבנו לכל הכיוונים... פילסנו דרך בין הזקיפים והנטיפים, ורק הספורטאים שבינינו העזו וטיפסו אחר דני בפיר צר ותלול שהוביל היישר אל גזע עץ המייש שבפתח המערה.
המשכנו אל בית לנגה בזכרון יעקב ושם שמענו את סיפור המשפחה, משם אל דרך המלח היא ואדי מילק, אל האטרקציה המקסימה של הגשרים התלויים בנחל קטיע. מי שלא הכיר את הגשרים, פצח בקריאות התפעלות. שני גשרים תלויים באוויר, מתנדנדים ברוח, כשבעים מטר אורכם, גבוהים מעל הנחל, על הראשון חצינו לצד האחר ובשני חזרנו. כמובן שבדיוק כשעמדתי במרכז הגשר, התחיל השיחיה שלי בקפיצות קרב לגובה, שהפכו את הגשר לטרמפולינה ואשר נועדו לבדוק את אומץ לבי... אבל הייתי קשוחה כמו שצריך, כי אחרת יכתבו באתר שאני פחדנית ומי יודע עוד אילו עלילות (שווא) שהיו מצריכות לשכור את הסניגור...
סיימנו את הטיול בביקור קצר ברחבת עץ השקמה העתיק בנתניה, ואגב, למחרת קראנו כתבה בעיתון על כך שהגזע המפותל והחלול הפך לאתר להחבאת סמים... לו רק היינו יודעים זאת יום קודם, הכל היה אולי נראה אחרת....
ואם אתם תוהים אם היינו באותו טיול... זה בכל אופן הטיול שבו אני הייתי..:)

2.ידיד נפש  
 טיול מקסים והדרכה מצויינת (וגם תגובה לפלורנס)
 הטיול הפעם היה בעל אופי שונה מקודמיו: פחות הליכה רגלית, נסיעה משותפת באוטובוס, המון הסברים ושירותי הסעדה חינם לאורך כל הדרך.

את המסלול לפרטיו תיאר דני בסיכום הטיול. מה שאולי פחות ברור הוא שאת כל מה שנכתב ועוד פרטים נוספים אחרים הוא דחס בנו בצורה נחמדה ולעיתים משעשעת במהלך כל הטיול.

בקטעי ההליכה הרגלית נעמד דני כמעט בכל פינה קטף צמח זה או אחר, אכל בעצמו ואח"כ הסעיד גם אותנו תוך שהוא מסביר לאיזה טעם לצפות. פעם צמח בטעם סלרי, פעם סלק ופעם צנון. היו עוד אך איני זוכר את כולם. בכל פעם היה משעשע לראות אותו קוטף עשבים ואוכל אותם לתיאבון. מאחר והשתתפתי בסעודה ואני עוד בין החיים סימן שהוא לא טעה בזיהוי הצמחים...

קטע נחמד נוסף היה כשסיפר לנו על שיר המזג, ורד הקריאה אותו והרוקדים הותיקים יותר ניסו לשחזר את הריקוד מהזכרון. עוד קצת מאמץ וזה היה קורה.

באשר לסוגיה שהעלתה פלורנס:
לי אישית היה מאוד לא נעים לקבל הודעות ביטול ממש ערב הטיול לאחר שהאוטובוס כבר הוזמן. אומנם יש נסיבות של כח עליון אבל לפחות בחלק מהמקרים ניתן היה להודיע מראש. פלורנס נהגה יפה כשהציעה עם הודעת הביטול לשלם בכל מקרה עבור האוטובוס. אחרים לא נהגו כך. הבעיה נפתרה מאחר והמטיילים שהגיעו הוסיפו לסכום שהתכוונתי לגבות ולא נאלצתי לשלם מכיסי. עם זאת להבא אהיה זהיר בהרבה בהזמנת אוטובוס.

אני מבקש להודות לדני מקרב לב על הטיול שתכנן והדריך.
מאוד נהנתי!

1.פלורנס  
 טיולי הארגון
 תחילה אני מרגישה פספוס גדול שלא יכולתי להשתתף בטיול(ולי חבל מאילוצים של הרגע האחרון).

בהזדמנות זו רציתי להגיד כמה מילים לציבור המטיילים/הנרשמים, אני מרגישה צורך לכתוב זאת מאחר ואני בין אלה שנרשמו לטיול וביטלו,הצעתי ואני חושבת שראוי וצריך לגבות סכום סמלי או "דמי הרשמה" לטיולים הנ"ל וגם כמו שעושים בכל מקום כך התשלום כיסוי לביטול, אני חושבת שאנשים שטרחו והשקיעו מזמנם התחייבו במקרה זה התחייבות לאוטובוס, מה היה קורה אם היו מתחייבים לכניסה לאתר עם כמות מסוימת של אנשים ואלו לא הגיעו?,אז כמובן כמו שקרה זה נפל על כל אלה שהיו בסדר נרשמו והגיעו, "קנס" הביטול חל עליהם.

על מנת שלא להגיע למצב שכזה אני מציעה לגבות את התשלום הסמלי/או דמי הרשמה לטיול שניתן יהיה לשלוח בצ'ק או לשלם בהרקדות לחברי הארגון,כשאנשים משלמים ומוציאים מכיסם ההתייחסות היא שונה.

פורים שמח !

הוספת תגובה לנושא זה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות