אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
קישורים
פליירים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

החמצת המילניוםאיתן שמידט מאי 2008 
אין ספק כי ביום שישי האחרון נערך בספורטק אירוע שהיה טעון בפוטנציאל בלתי נדלה לציבור הרוקדים ריקודי עם בארץ. הארגון הפיסי מנהלי של האירוע, היה עקרונית טוב ומושקע למעט שיפורים קלים כאלה ואחרים שיכלו להשביחו עשרת מונים מבחינת הקהל שגדש אותו, וזאת ללא תוספת השקעה כספית משמעותית.
בפתח דברי מבקש אני להודות לכל העושים במלאכה ובמיוחד לעירית תל אביב על ההזדמנות שנתנה לנושא ריקודי העם, אף שלדעתי אין צורך להמתין 60 שנה לאירוע שכזה. מן הסתם ניתן לקיימו מידי שנה בסמוך ליום העצמאות שכן הוא בהחלט משתלב היטב בעיר ללא הפסקה במסגרת חגיגות יום העצמאות.
הקוץ שבאליה דווקא נעוץ בתיכנון ובניהול התוכני של האירוע כמעט בכל אספקט נבחן ובכל רגע נתון במהלך קיומו. מן הראוי לציין כי נכחתי בשטח משעות הבוקר בטרם החל האירוע קרי משעה 09:30 ועד לשעה 16:30 אחה"צ.

לוחות הזמנים והמועדים הנקובים מראש לא דמו למצב בשטח בעת ההתרחשות וניתן לציין מספר דוגמאות: נפתח בחוסר הבהירות באשר לשעת ההתחלה שקיבלה ביטוי בפירסומים שקדמו לאירוע ואף שטרחתי לערוך בירור מוקדם לנ"ל קיבלתי תשובות והבהרות שלא עמדו במבחן המציאות. שעת ההתחלה הנקובה בבירורי היתה 10:00 ואילו בפועל החל האירוע רק בשעה 11:00 ואף לאחר מכן. המשך בעובדה כי צויין בפלייר כי לכל עשור מתוך 60 השנים תיוחד שעה בה ירקדו הריקודים שנוצרו באותו עשור. לא היה ולא נברא ובשטח הושמעו בליל ריקודים במתכונת של "מעורב ירושלמי".
התחרות לצורך הבדיקה של שיא גינס תוכננה לשעה 14:00 ואף היא נערכה בפועל כשעה ומחצה מאוחר יותר. רבים שעשו מאמץ מיוחד ורצו ליטול חלק בנ"ל "נענשו" על לא עוול בכפם. ניתן לראות בבירור כי רבים נטשו את השטח וכאשר הגיעה לבסוף עת התחרות היה קושי לא קטן לאסוף את המוטיבציה של הרוקדים ליטול חלק ולהשתתף. גדי ביטון נאלץ פעמים מספר "להתחנן" בפני הנוכחים לשתף פעולה.

ההתייחסות אל קהל הרוקדים הנכים על כסאות גלגלים נלקחה בחשבון באופן חובבני ובלתי מספק.
כבר בסביבות השעה 10:15 בטרם נפתח המתחם לכניסת הקהל שמעתי קבוצת נכים מתרעמת בפתח הכניסה המזרחי של המתחם. משניגשתי למקום שמעתי את הנכים קובלים על כך שהכניסה למתחם המצויה בסמוך למקום החניה שהוקצה להם מחייבת אותם להתגלגל על הדשא (לצורך בידוק בטחוני) דבר בלתי אפשרי מבחינתם. למרות בקשותיהם לא ניתנה להם האפשרות להכנס למתחם דרך שער חירום שנמצא במרחק מטרים ספורים מן המקום על גבי דרך סלולה. רק לאחר שהתרוצצתי בין אחראי הביטחון של פתחי הכניסה ורק לאחר שהנ"ל התרוצץ בין הממונים עליו לצורך קבלת אישור נפתרה הבעיה.

למותר לציין כי נכים רבים הקדימו את שעת הגעתם למקום הן בשל הפירסום על שעת ההתחלה והן על מנת שלא להיקלע לצפיפות המקשה על תנועתם. למרות זאת לא הורשו הנכים להכנס למתחם על מנת להשתמש בשירותים והם נאלצו להשאר ישובים על כיסאותיהם עד לשעת פתיחת השערים מבלי יכולת לפרוק את לחציהם.
הרקדת הנכים לא התקיימה בשעה היעודה והם נאלצו להמתין מעל שעה מעבר למועד המתוכנן, גם אז לא הוקצה בעבורם משטח ייעודי על מנת שלא יפריעו להם וכל ההרקדה שלהם נמשכה כ-20 דקות בלבד.
כמות ההופעות ומינונן היו בלתי פרופורציונליים ביחס להרקדות, זאת בשעה שמזמינים לאירוע את קהל הרוקדים וזה לא היה עוד אירוע בשרשרת האירועים הפונים אל הציבור הרחב. ההופעות גזלו חלק נכבד מזמן השהיה באירוע ויצרו הפסקות ארוכות בהרקדה דבר שהביא לפרישת רבים.
אם בהופעות עסקינן, הרי שהיה יותר מטעם לפגם ב"הופעת" הזמרים (או יותר נכון בדממת הזמרים) לצלילי הפלייבקים שהושמעו, במקרה הטוב נענעו הזמרים את שפתותיהם על פי השיר המושמע, לא היתה זו אלא "זמרת בצורת".
הופעתה של הגב' עינת שרוף היתה בהחלט מיותרת שכן היה זה אירוע ריקודים לרוקדים ולא אירוע זמרים למקהלות ושירה בציבור, לבטח לא לפרק זמן כה ממושך.

ניתוק הבמה מן הקהל באמצעות גידור הדגיש את תחושת הניתוק של המרקידים מן הרוקדים והיה מיותר בתכלית.
מעמד חלוקת תעודות ההוקרה ליונתן כרמון וליואב אשריאל על מפעלם המבורך היה לא מכובד ולא ראוי שכן הבעת הוקרה שכזו היתה צריכה להיות במעמד של מוסד או אישיות מכובדים, מה גם שניתן היה לעשות שימוש בנוכחותה של השרה רוחמה אברהם במקום. טרם שמעתי על מקרה בו חניכים ותלמידים מעניקים תעודת הוקרה ותואר כבוד לרבם ומורם, בדרך כלל מעניק המורה תעודה לתלמידו.
אין ספק כי האירוע היה מתוכנן היטב סביב יו"ר ארגון המרקידים ושירת את צרכיו. הנ"ל כיכב כל העת על הבמה המרכזית מבלי שירד אל העם, האפיל על נוכחות המרקידים האחרים ועל כך מגיע לו כל הקרדיט.
לסיכום ניתן לומר כי קהל הרוקדים קיבל אירוע רדוד בתוכנו, "פיקניק מסוחבק", ותגובות המרוצים מורות כנראה על הסתפקות במועט וקבלת המכנה המשותף הנמוך ביותר כדבר חיובי.
אין זו אלא החמצה אחת גדולה שיכולה היתה בקלות רבה להפוך לחגיגת הריקודים הגדולה במילניום.

לו הייתי בטוח כי יופקו הלקחים ותוסקנה המסקנות לעתיד הייתי מסתפק בכך, אך לאור נסיון העבר לצערי אני נשאר מאוד סקפטי.

לכתבה זו נרשמו 4 תגובותלצפיה בתגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות