אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
פורום
קישורים
פליירים
צרכנות
סקרים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
צ'אט
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

החמצת המילניוםאיתן שמידט מאי 2008 
אין ספק כי ביום שישי האחרון נערך בספורטק אירוע שהיה טעון בפוטנציאל בלתי נדלה לציבור הרוקדים ריקודי עם בארץ. הארגון הפיסי מנהלי של האירוע, היה עקרונית טוב ומושקע למעט שיפורים קלים כאלה ואחרים שיכלו להשביחו עשרת מונים מבחינת הקהל שגדש אותו, וזאת ללא תוספת השקעה כספית משמעותית.
בפתח דברי מבקש אני להודות לכל העושים במלאכה ובמיוחד לעירית תל אביב על ההזדמנות שנתנה לנושא ריקודי העם, אף שלדעתי אין צורך להמתין 60 שנה לאירוע שכזה. מן הסתם ניתן לקיימו מידי שנה בסמוך ליום העצמאות שכן הוא בהחלט משתלב היטב בעיר ללא הפסקה במסגרת חגיגות יום העצמאות.
הקוץ שבאליה דווקא נעוץ בתיכנון ובניהול התוכני של האירוע כמעט בכל אספקט נבחן ובכל רגע נתון במהלך קיומו. מן הראוי לציין כי נכחתי בשטח משעות הבוקר בטרם החל האירוע קרי משעה 09:30 ועד לשעה 16:30 אחה"צ.

לוחות הזמנים והמועדים הנקובים מראש לא דמו למצב בשטח בעת ההתרחשות וניתן לציין מספר דוגמאות: נפתח בחוסר הבהירות באשר לשעת ההתחלה שקיבלה ביטוי בפירסומים שקדמו לאירוע ואף שטרחתי לערוך בירור מוקדם לנ"ל קיבלתי תשובות והבהרות שלא עמדו במבחן המציאות. שעת ההתחלה הנקובה בבירורי היתה 10:00 ואילו בפועל החל האירוע רק בשעה 11:00 ואף לאחר מכן. המשך בעובדה כי צויין בפלייר כי לכל עשור מתוך 60 השנים תיוחד שעה בה ירקדו הריקודים שנוצרו באותו עשור. לא היה ולא נברא ובשטח הושמעו בליל ריקודים במתכונת של "מעורב ירושלמי".
התחרות לצורך הבדיקה של שיא גינס תוכננה לשעה 14:00 ואף היא נערכה בפועל כשעה ומחצה מאוחר יותר. רבים שעשו מאמץ מיוחד ורצו ליטול חלק בנ"ל "נענשו" על לא עוול בכפם. ניתן לראות בבירור כי רבים נטשו את השטח וכאשר הגיעה לבסוף עת התחרות היה קושי לא קטן לאסוף את המוטיבציה של הרוקדים ליטול חלק ולהשתתף. גדי ביטון נאלץ פעמים מספר "להתחנן" בפני הנוכחים לשתף פעולה.

ההתייחסות אל קהל הרוקדים הנכים על כסאות גלגלים נלקחה בחשבון באופן חובבני ובלתי מספק.
כבר בסביבות השעה 10:15 בטרם נפתח המתחם לכניסת הקהל שמעתי קבוצת נכים מתרעמת בפתח הכניסה המזרחי של המתחם. משניגשתי למקום שמעתי את הנכים קובלים על כך שהכניסה למתחם המצויה בסמוך למקום החניה שהוקצה להם מחייבת אותם להתגלגל על הדשא (לצורך בידוק בטחוני) דבר בלתי אפשרי מבחינתם. למרות בקשותיהם לא ניתנה להם האפשרות להכנס למתחם דרך שער חירום שנמצא במרחק מטרים ספורים מן המקום על גבי דרך סלולה. רק לאחר שהתרוצצתי בין אחראי הביטחון של פתחי הכניסה ורק לאחר שהנ"ל התרוצץ בין הממונים עליו לצורך קבלת אישור נפתרה הבעיה.

למותר לציין כי נכים רבים הקדימו את שעת הגעתם למקום הן בשל הפירסום על שעת ההתחלה והן על מנת שלא להיקלע לצפיפות המקשה על תנועתם. למרות זאת לא הורשו הנכים להכנס למתחם על מנת להשתמש בשירותים והם נאלצו להשאר ישובים על כיסאותיהם עד לשעת פתיחת השערים מבלי יכולת לפרוק את לחציהם.
הרקדת הנכים לא התקיימה בשעה היעודה והם נאלצו להמתין מעל שעה מעבר למועד המתוכנן, גם אז לא הוקצה בעבורם משטח ייעודי על מנת שלא יפריעו להם וכל ההרקדה שלהם נמשכה כ-20 דקות בלבד.
כמות ההופעות ומינונן היו בלתי פרופורציונליים ביחס להרקדות, זאת בשעה שמזמינים לאירוע את קהל הרוקדים וזה לא היה עוד אירוע בשרשרת האירועים הפונים אל הציבור הרחב. ההופעות גזלו חלק נכבד מזמן השהיה באירוע ויצרו הפסקות ארוכות בהרקדה דבר שהביא לפרישת רבים.
אם בהופעות עסקינן, הרי שהיה יותר מטעם לפגם ב"הופעת" הזמרים (או יותר נכון בדממת הזמרים) לצלילי הפלייבקים שהושמעו, במקרה הטוב נענעו הזמרים את שפתותיהם על פי השיר המושמע, לא היתה זו אלא "זמרת בצורת".
הופעתה של הגב' עינת שרוף היתה בהחלט מיותרת שכן היה זה אירוע ריקודים לרוקדים ולא אירוע זמרים למקהלות ושירה בציבור, לבטח לא לפרק זמן כה ממושך.

ניתוק הבמה מן הקהל באמצעות גידור הדגיש את תחושת הניתוק של המרקידים מן הרוקדים והיה מיותר בתכלית.
מעמד חלוקת תעודות ההוקרה ליונתן כרמון וליואב אשריאל על מפעלם המבורך היה לא מכובד ולא ראוי שכן הבעת הוקרה שכזו היתה צריכה להיות במעמד של מוסד או אישיות מכובדים, מה גם שניתן היה לעשות שימוש בנוכחותה של השרה רוחמה אברהם במקום. טרם שמעתי על מקרה בו חניכים ותלמידים מעניקים תעודת הוקרה ותואר כבוד לרבם ומורם, בדרך כלל מעניק המורה תעודה לתלמידו.
אין ספק כי האירוע היה מתוכנן היטב סביב יו"ר ארגון המרקידים ושירת את צרכיו. הנ"ל כיכב כל העת על הבמה המרכזית מבלי שירד אל העם, האפיל על נוכחות המרקידים האחרים ועל כך מגיע לו כל הקרדיט.
לסיכום ניתן לומר כי קהל הרוקדים קיבל אירוע רדוד בתוכנו, "פיקניק מסוחבק", ותגובות המרוצים מורות כנראה על הסתפקות במועט וקבלת המכנה המשותף הנמוך ביותר כדבר חיובי.
אין זו אלא החמצה אחת גדולה שיכולה היתה בקלות רבה להפוך לחגיגת הריקודים הגדולה במילניום.

לו הייתי בטוח כי יופקו הלקחים ותוסקנה המסקנות לעתיד הייתי מסתפק בכך, אך לאור נסיון העבר לצערי אני נשאר מאוד סקפטי.

לכתבה זו נרשמו 4 תגובותלהסתרת התגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות  

5.עדה איסט  
 חצי שעה של ריקודי ושאבתם מים בששון
 דוקא הריקוד הזה כן היה, היו ריקודי יסוד, לא יודעת אם במשך חצי שעה, אך היתה מחרוזת כזאת ואני אף השתתפתי בה. באותו המעגל היו תלמידי האולפן להכשרת מדריכים (אוניברסיטת ת"א)ובאותו מעגל גם אחזו ידיים.
הציפיה והייחול היה לדעתי - שבכל עשור יירקדו הריקודים מאותו העשור וזה לא היה.
נכון שכתבו שהכוונה היתה ל-6 שעות של ריקודי עשור, כאילו לא התכוונו לשעה לכל עשור...הפרסום הטעה רבים ומתוך כך באו הציפיות והאכזבות כאשר זה לא קרה בפועל.
מסכימה שאכן היתה כאן החמצה. אילו היו מממשים את אותה הציפיה לרקוד ריקודים מכל עשור, היינו מרגישים יותר את טעם יום העצמאות...חבל.

4.רוח ים והוד גלים  
 גודל ההחמצה
 מסכימה עם כל מה שכתבת איתן.

החמצה זו מילה חזקה מאוד ואני רוצה להדגיש אותה. האירוע התקיים, היו בו יותר או פחות פרטים שנתנו עליהם את הדעת בצורה לא מספקת.נכתב על זה מספיק. אבל.. זו הייתה גם הזדמנות גדולה. הזדמנות לחבר בין הפרט לבין תחושת השייכות למדינה. הזדמנות לתת לכל משתתף תחושת חגיגה אישית של יום הולדת למדינה. וכשזה לא קרה הפעם.. זה כבר לא יקרה. זה היה מבחן לריקודי העם כמנוע חברתי המגבש את הפרטים לקבוצה. לעם. ובמבחן הזה ריקודי העם נכשלו בגדול ונראה כאילו אין להם סיכוי לקום יותר ככאלו. זו הייתה החמצה של אירוע שהיה יכול להיות התחליף הטוב ביותר לחגיגות יום הולדת למדינה בחוויה מזהירה של פטישי פלסטיק וספריי שלג והוא הוכיח שזה כבר לא יקרה.

ערב קודם, ליל יום העצמאות, חשבתי לא מעט על האופן שבו הייתי רוצה שיראו חגיגות 60 למדינה. מאז שמעתי סיפורים כילדה על הכרזת המדינה והיציאה של האנשים לרקוד ברחובות הייתי עושה תרגילי חשיבה על איך היו חוגגים אירוע כזה היום. נניח לרגע שהייתה מתנהלת לה מין הצבעת או"ם כזו היום. האם הניצחון היה נראה כמו ניצחון של מכבי? אנשים היו יוצאים במכוניותיהם לרחובות ומצפצפים? וקופצים לבריכה בכיכר רבין?
האם הדרך הזו של במות בידור שכונתיות צפופות מילדים מתרוצצים ובוכים מסיטאציה זו או אחרת של אלימות וצפיפות, היא הדרך היחידה?
החגיגות הטובות ביותר שלי המניעות את הגלגלים הרגשיים של חיבור למדינה הן חגיגות של שירה ושל ריקודי נוסטלגיה. ככל שאירוע כזה הוא יותר גדול, הוא יותר מרגש. אילו כל הרוקדים בספורטק היו מתחברים לחצי שעה של ריקודי "ושאבתם מים בששון".. רק חצי שעה.. זה היה מספיק בשביל שזו תהיה לכל אחד מהמשתתפים חוויה שיזכר בה בכל רגע שירצה לדעת שריקודי עם ישראלים זו ישראל. זה לא סתם ריקוד.
החמצה! אנשים הגיעו. זה היה צמוד ולא במקרה לחגיגות יום העצמאות ה 60. אנשים הגיעו לחגוג עצמאות, לא לנצח באיזה שיא גינס מוזר. (עד עכשיו לא הבנתי במה מדובר.. התעלמתי מהמידע הזה מהרגע הראשון ועד עכשיו..)אפשר היה לנצל את המומנטום הזה והוא התפספס עד תומו.

3.kapezio  
 תוספת קטנה
 אין לי מה להוסיף על דברי איתן
מילים כדורבנות, בושה והשפלה לרוקדים
מה שהתרחש, הראה דבר אחד ברור
המארגנים "לא ספרו את הרוקדים ממטר"

לצערי הזכיר לי מה שהתרחש בפארק
את חוק העדר
ואם מישהו לא זוכר, אז "חגגנו" אותו ....

למזלי אבא שלי לא "הלך" לפי החוק הנ"ל
שאם לא כן, לא הייתי קיים

נכון ההשוואה נוראית ומוגזמת, אבל
בעקרון היא מדויקת

חנן

1.עדה איסט  
 תעודות
 אכן נקודה ראויה לציון. הענקת התעודה ע"י תלמידים ולא ע"י המורים ו/או ראשי הארגון.
אפרופו תעודות. שמתם לב לעובדה שהתעודות בהשתתפות תחרות גינס חולקו לכל דיכפין?):- כל אחד יכול היה לקחת תעודה. מישהו בדק?
חבל שבוזבז זמן יקר, יכולנו פשוט להינות באפן אחר...ולבסוף לבוא ולקחת תעודה...אף אחד לא היה מרגיש בחסרונה של תעודה):-
למה היה פיקוח על הכניסה על פי הטפסים, מדידת הזמן שהתפספסה והרוקדים נאלצו לשוב ולרקוד את אותם הריקודים? ועשינו כבקשתכם...למה בסוף לא היו כאלה שבדקו מי מקבל את התעודות?
זה ממש לעשות צחוק מהעניין. אכן זה היה גימיק פרסומי ולא יותר.

הוספת תגובה לנושא זה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות