אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org
אורח     הרשמה  התחברות דף הבית מי אנחנו חיפוש הרקדות גלריית תמונות רוקדים כותבים קישורים פליירים סקר ריקודים שאלות נפוצות צור קשר English רדיו הרוקדים מונה כניסות	ערב במעגל חלי ליבנה 21.7.19   השעה תשע ארבעים וחמש בערב. ישבתי לנוח קצת על אחד הכיסאות, כשמאחוריי כבר שלושת רבעי שעה של "נורמלי", "לנשום" ו-"לנשום רק עוד טיפ טיפונת וקצת..." . בעוד כמה דקות המרקיד יעבור לזוגות. "עכשיו נעבור לסשן יווני"... סינן המרקיד למדונה שלו ולחץ פליי על "חיבוק בחשכה", וגם ה"רפסודה" מיהרה כבר להגיע... נכנסתי כהרגלי למעגל החיצוני ביותר והתחלתי לזוז בכיוון ההתקדמות עם כולם. במבט ממרום האולם, כולנו נראים כעדר סוסים אצילי, הממהר בסוף היום לתוך החווה, כמו להקת אנפות לבנות יפות אשר עפות ליעדן הבא בעולם. הכל נראה כל כך הומוגני. וממבט על רצפת האולם, פתאום לכל סוס אציל שכזה, לכל אנפה לבנה, יש האופי והיופי של גופו. הייחודיות בתנועותיו. בני אדם שכמונו... לימיני רקדה אותה אישה חייכנית ומקסימה, שלא ידעתי את שמה. אני רק זוכרת שראיתי אותה גם שלשום בהרקדה ההיא בדרום תל אביב. לשמאלי אותו הגבר, שהזמין אותי לרקוד איתו זוגות לפחות כבר חמש פעמים ונענה בשלילה מנומסת גם בפעם השישית... אבל על פי צעדיו הגדולים המתקרבים אליי, הוא כנראה עומד לעשות זאת שוב.. אני אוהבת לרקוד. כשאני זזה, אני אפילו לא בטוחה שאני בכלל רוקדת. יש מוסיקה, אז הגוף שלי עושה מה שהוא צריך ורוצה לעשות. הכל הופך אצלי בראש למרחב ריק, גדול ופתוח. החושים שלי מתחדדים והזמן הוא מימד שונה לגמרי. המחוגים בשעון שעל הקיר, זזים לפתע לכיוון השני... עבורי לרקוד זה בדיוק כמו להיות רעבה – ולאכול. כמו להיות עייפה – וללכת לישון. צורך קיומי הכי פשוט וזה הכל. תמיד היה. כשהצליל מתארך, גם ידיי מתארכות... הן מתארכות והופכות לידיים של תמנון בתוך מימיו של ים סוער... רגליי הן הרבה יותר משתיים וזורקות אותי לאן שרק בא לי בתוך האולם הגדול... המשכתי להסתובב על קו המעגל ולרקוד סירטאקי. הבטתי שמאלה אל המעגלים הפנימיים יותר וחשבתי לעצמי: מה יש שם במעגל הכי פנימי, שמושך אליו רוקדים וכולם רוצים להיות בו? האם המעגל הפנימי הוא, בעצם, "ספסל המקובלים" שבסוף האוטובוס בטיול השנתי של הכיתה? האם הרצון בקרבתו ובמבטיו של המרקיד שרוקד באמצע, הם שמושכים פנימה את כולם? תהיתי, חייכתי בחזרה לאותה אישה נחמדה מימיני, עצמתי את עיניי לרגע והמשכתי בשלי על קו המעגל... וכשאחזור לרקוד כאן בעוד שבוע לערך, כנראה ששוב ארקוד "נורמלי" וקצת מימי ה"בראשית", ואולי המרקיד ההוא עם המדונה ורשימת הבקשות, יבחין שכתבתי בקטן על הלוח: "דבקה אלון", כי אותו כמעט שכחנו... ואפגוש את אותם האנשים, שנדמה כאילו הולכים ומתבגרים בתוך אותו מעגל פנימי קטן, ומעולם לא יצאו ממנו... ושוב אותה אישה חייכנית תרקוד מימיני וההוא יזמין אותי לזוגות בפעם השביעית. אבל בדיוק את הדברים הללו אני אוהבת, את התיאור הזה של העולם שלנו, עולם ריקודי העם, שכל אחד מאיתנו חווה אותו באופן דומה אבל גם קצת אחרת... וכמו שאומר שלמה ארצי: "גם אני רוצה את אותם הדברים בגלל אותו הדבר בדיוק". כי בסופו של כל ערב שכזה - זו האהבה שלנו. הריקוד. ***גילוי נאות - סוג ההרקדות שתיארתי הן הרקדות שאני פוקדת פעם ב...במקומות שונים בארץ. ההרקדות הקבועות שלי היום הן גם הרקדות הבית שלי, בהן אני גם רוקדת זוגות וגם עושה את הסטאז' שלי אחרי שסיימתי קורס מרקידים. חלק מהתיאורים הם פרי דמיוני וחלק מהם חוויתי כשחזרתי לרקוד אחרי כך וכך שנים... לכתבה זו לא נרשמו תגובות להסתרת התגובות להוספת תגובה   אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות

אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות