אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
פורום
קישורים
פליירים
צרכנות
סקרים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
צ'אט
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

כרמיאל 2015 ידיד נפש 8.8.15 
ידידי יודעים שהשנה ממש התלבטתי אם להשתתף בפסטיבל כרמיאל.

הלא אני נהנה מהרקדות מצוינות ומגוונות ממש קרוב לבית. אז למה שוב לרקוד שטוף זיעה בצפיפות ובחום? למה להסתובב בשמש הקופחת בהמתנה להרקדה המעניינת הבאה? אבל אווירת הפסטיבל המיוחדת, הרוקדים והמרקידים שאני פוגש רק שם וגם האפשרות לכמה הרקדות לא שגרתיות הכריעו ונסעתי לא ליום, לא ליומיים, אלא לכל שלושת הימים.

השנה הגעתי לראשונה למצעד הפתיחה. האמת, נהניתי יותר מההמולה של הילדים והנוער מאשר מההופעות של להקות המחול. אבל גם זו חוויה, בפרט לאור העובדה שהשנה לא הלכתי כלל למופעים בתשלום. לאחר המצעד וההופעות התקיימה על דשא האצטדיון הרקדת פתיחה בהנחיית יענקלה לוי ויואב סידי, ריקודי מעגל בלבד. הסתפקתי בצפייה ברוקדים.

ההרקדות החלו מבחינתי בחצות. בניגוד לשנים קודמות בהן רקדתי בעיקר במגרשי הטניס ורק מאוחר יותר הצצתי בהרקדות הנוסטלגיה, השנה התחלתי את הערב בהרקדת הנוסטלגיה בהפקתה של נורית גרינפלד. למרות שחששתי מהרקדת נוסטלגיה "כבדה" רצופת ריקודי רועים וכורמים, זכיתי להרקדה שעיקרה ריקודי אמצע הדרך, כך שבהחלט יכולתי להחזיק מעמד כשהיו כמה ריקודים יותר כבדים. ביום שלישי בדרך כלל יש פחות רוקדים כך שהאולם לא היה צפוף, המיזוג החזיק מעמד והאווירה הייתה נהדרת.

בשלוש לערך עברתי למגרשי הטניס, שם ציפו לי שלוש הפתעות נעימות. הראשונה: המיזוג עבד גם שם, כלומר המיזוג הטבעי. היה כל כך נעים, עד שלמי שלא רקד היה אפילו קר. השנייה: משטח ה-פי.וי.סי., שמאמצי ארגון הרוקדים להשיגו צלחו רק לפני שנתיים, לאחר מאמץ של שנים, נפרש גם השנה במגרשים. והשלישית: החול המפורסם אותו יזם ארגון הרוקדים כבר בשנתו הראשונה בכרמיאל פוזר גם השנה. ללא ספק רוויתי נחת מהיוזמות שלנו שהחזיקו מעמד גם שנתיים לאחר שהפסקנו את פעילותנו האקטיבית בפסטיבל.

בחזרה לעניין: עם "מיזוג" העובד במלוא העוצמה ועם משטח סביר מאוד לריקוד לא התקשיתי ליהנות מההרקדה בהפקתו של אילן סוויסה. למעשה סבב הזוגות הטוב ביותר מבחינתי באותו ערב היה דווקא במגרשי הטניס.

ביום רביעי ניסיתי את הרקדתו של דב אורבך בגלגיליות. למרות שגם פה הופתעתי לטובה ממשטח הפי.וי.סי. שהיווה שיפור מדהים ביחס למשטח האספלט, הרי שהחום היה פשוט בלתי נסבל. הנהלת הפסטיבל אמנם שדרגה את מתחם הגלגליות ע"י הוספת קירוי מקצועי שמנע חדירת שמש ישירה, אך שני המאווררים שהיו במקום (אחד היה תקין, השני לא) לא הצליחו להפיג את עומס החום ולהפחית את הזיעה שניגרה מגופי. משום כך, למרות שדב השמיע ריקודים נפלאים, עזבתי בצער לטובת המתנ"ס, שם זכיתי לרקוד את סופה של הרקדת הזוגות המתחלפים המסורתית של ירון מישר.

עם תום ההרקדה במקום לצאת לחום הנורא ששרר בחוץ נשארתי כמו רבים אחרים במתנ"ס ופשוט צפיתי בסדנת ההיפ הופ שהודרכה על ידי מדריכה ומדריך צעירים ונמרצים שהובילו קבוצת ילדות לביצועים מרשימים.

סדנת הזוגות נוסטלגיה הייתה דוגמה טובה לשינוי האיטי אך העיקבי בהרקדות הנוסטלגיה. לנוסטלגיה "האמיתית" נשמר אומנם מקום של כבוד, אבל גם ריקודי "אמצע הדרך" פולשים לרחבה במינון גבוה. עוד מעט גם הם יוכרו כנוסטלגיה. אם נוסיף לכך את יואב סידי שהתאמץ ללמד ריקוד נוסטלגיה למרות החום והצפיפות, לא ייפלא שנהניתי גם מהרקדה זו. מהחום הנורא שבאולם יצאתי לחום הנורא עוד יותר שבמגרש הגלגיליות, להרקדת בוגרי האולפנים. היה ממש קשה לרקוד, אולם המרקידים "הטריים" כל כך התאמצו, שלא הייתה ברירה אלא להצטרף ולהזיע עם כולם.

לקראת ערב חזרתי למתנ"ס להרקדה חגיגית לכבוד 85 שנה להולדתו של יואב אשריאל בהנחיית אבנר נעים ובהשתתפות יואב אשריאל עם ריקודיו היפים. הן אבנר והן יואב סיפרו אנקדוטות על מרבית הריקודים, ולמעט החום הכבד הייתה הרקדה מאד מוצלחת.

לאחר מנוחה קצרה והתרעננות בחדרי חזרתי להרקדות הלילה. גם ביום רביעי התחלתי במתנ"ס בהרקדת נוסטלגיה טובה בהפקתו של ינאי ריין. חששותי מהרקדת נוסטלגיה "כבדה" התבדו ונהניתי מאד מההרקדה. לקראת 4 עברתי שוב למגרשי הטניס עם המיזוג הטבעי שהמשיך לפעול במלוא עוצמתו ונהניתי מכמה סבבים מאד מוצלחים. בניגוד לרושם הרגיל מהרקדות מגרשי הטניס, לא הושמעו רק להיטי השנים האחרונות, אלא הייתה הרקדה מאד מגוונת.

בבוקר יום חמישי, היום האחרון לפסטיבל, היה די קשה לקום, אך על סדנת היוצר עם יענקלה לוי אי אפשר היה לוותר. גררתי את עצמי למתנ"ס, ולמרות החום והצפיפות נהניתי מכל רגע. גם יענקלה לימד ריקוד זוגות חביב – "מחול הפרח" - אותו הספקתי לרקוד אחר כך בהרקדת הלילה.

הרקדת זוגות "אמצע הדרך" שבאה בהמשך שברה לדעתי את שיא גינס במדד הזיעה. היה צפוף יותר מכל הרקדה אחרת שאני מכיר (כן, כולל האוניברסיטה בימי השיא) וחם בצורה כמעט בלתי נסבלת. לכן כל הרוקדים ישבו ונפנפו בתוכנית ההרקדות.... לא, זה לא מה שבאמת קרה. קרה הבלתי ייאמן. כולם רקדו בחום ובצפיפות ונהנו מכל רגע. מזל שלא היה אף פסיכיאטר בסביבה שיאשפז את כולם...

לצערי הפסדתי את ההרקדה שאירחה את אלי רונן. אשמח אם מישהו אחר יספר עליה.

הלילה שוב הגיע ואיתו הרקדת גב אל גב בגלגיליות. כלומר בעת שיש הרקדת מעגלים בטניס ובנוסטלגיה יש הרקדת זוגות בגלגיליות ולהיפך. כרוקד זוגות מושבע שיטה זו גרמה לי להתרוצצות בין כל האתרים בניסיון לרקוד כמה שיותר ריקודי זוגות. אחד מסבבי הזוגות הטובים ביותר היה דווקא בגלגיליות לקראת סיום ההרקדות כשאילן סוויסה היה המרקיד. אולי בשל מיעוט הרוקדים הוא העז ונתן רפרטואר לא שגרתי לפסטיבלים. ממש נהניתי. משם אצתי רצתי לסיום הרקדת הנוסטלגיה עם יאיר בינו.

סיום הפסטיבל היה כרגיל במגרשי הטניס, הפעם בניצוחו של רפי זיו המצוין. שלא כמו במרבית הפסטיבלים בהם הייתי, רפי לא נגרר לריקודים שמבריחים את מרבית הרוקדים לעמדת צפייה כשרק "הדוקטורים למחול" רוקדים, אלא השמיע ריקודים קצביים שאפשרו לרוקדים להוציא את טיפות המרץ האחרונות. עדות נוספת לאופי השונה של ההרקדה המסיימת השנה היה ריקוד הסיום היפה "אור וירושלים".

היה פסטיבל מהנה במיוחד ושמחתי שלא ויתרתי והגעתי!

אשמח לקרוא גם על חוויות של אחרים מההרקדות ומהמופעים בתגובות לכתבה זו.

בכתבה נפרדת בכוונתי לכתוב על נקודות שיש לדעתי לשפר בפסטיבל הבא.

תוכלו גם אתם לכתוב לארגון הרוקדים בתגובה לכתבה זו או ל info@harokdim.org על נושאים לשיפור לקראת הפסטיבל הבא או על שיפורים בהם הבחנתם בפסטיבל זה. אנו נעביר את התגובות במרוכז להנהלת הפסטיבל.

לכתבה זו נרשמו 5 תגובותלהסתרת התגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות  

5.(*רוקדת יום) 
 מיעוט הרקדות יום
 כל שנה אני מצפה לפסטיבל ומבלה בו את כל הזמן הניתן. מסכימה עם הכותבים על ההרקדות המצויינות בערבים.
הפעם חסרו הרקדות לאורך היום. מה שהיה, היה מוצלח, אך היו הרבה שעות ללא הרקדה (שאינה לנשים בלבד). אשמח בשנים הבאות ליותר סדנאות יוצר והרקדות נושא.
בכל מקרה, תמיד כיף לרקוד!

4.EK46  
 עזרא
 רק המרקידים אשמים בהרס ההרקדות.
הם רצים בטירוף אחר כל ריקוד עלוב חדש שצץ
וקוראים לריקוד,יופי של ריקוד חדש.
הריקוד ושאר הריקודים החדשים יעלמו מהר מההרקדות.
את זה הרוקדים התמימים שרובם יחסית חדשים לא מבינים.
הרוקדים הם כמו עדר אחרי הרועה (המרקיד) שמטעה את הרוקדים, כי כל המחשבה של המרקידים היא כסף מהיר ולא אכפת להם מהעתיד של הריקודים.
כבר עכשיו אני רואה שהרבה הרקדות נהרסות ונסגרות בגלל מבול הריקודים הניסיוניים החדשים. למחברי הריקודים יש גם אינטרס חומרני לחבר עוד ועוד ריקודים חדשים והם מחברים לא לטובת הרוקדים אלא לטובתם האישית בכדי שיזמינו אותם לארצות שמקיימות מחנות ריקודים שמהם מתפרנסים מרקידי חוץ לארץ. בנוסף לכך המרקידים משמיעים מוסיקה בווליום גבוה מהמותר. לרוקדים נוצרת ירידה הדרגתית בשמיעה ואת זה הם לא מבינים. בעוד כמה שנים יבינו אחרי שהם יהיו חרשים כמעט לגמרי. ווליום טוב לאוזן צריך להיות נמוך ושהרוקדים רק ישמעו אותו. ווליום טוב הוא ברמה של 80 דציבל. ווליום שקט ורגוע לנפש ולאוזן. אז הצליל נשמע באיכות גבוהה ולא שבור ומעוות. הגיע גם הזמן שמרקידים יפסיקו לתת לנו מוסיקה דחוסה של MP3 ברמה ירודה מאד ויתחילו לתת מוסיקה נורמלית כמו שהיה בדיסקים ב20-30 מגה בייט ולא 2 מגה בייט עלובים. כעת הזיכרון במחשב גדול מאשר בעבר ולכן צריכים לעבור לקבצים נורמליים גבוהים כמו שפעם שמענו אותם.

3.(*איחולים1969) 
 הרקדת נוסטלגיה עם יאיר הראל
 אין זה מהרגלי לכתוב כאן או בפורמים אחרים. מידי פעם אני מתעדכנת ונהנית לקרוא כאן דברי טעם של כותבים שונים .בחרתי להתייחס לנכתב כאן על הרקדת הנוסטלגיה שהנחה המדריך יאיר הראל בכרמיאל .ראיתי את הנכתב כאן רק לפני מספר ימים ורק עתה לאחר שהשלמנו משפחתי ואני את מעבר הדירה אני חונכת את פינת העבודה שלי, בתגובה זו. נכחתי בהרקדת הנוסטלגיה ואמצע הדרך עם יאיר הראל ביום חמישי בכרמיאל.מאוד נהניתי מהגיוון ומשבירת השגרה , "באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה ".בשלושת ימי הפסטיבל היינו עדים לכך שריקודים רבים מחזרו את עצמם והם מכונים "טחונים ".אחת הסיבות שנוח למדריכים להרקיד אותם (את "הטחונים ")היא משום שאינם מכירים ושולטים בחומרים אחרים ,בריקודים יפים המתאימים באופיים ובשנתון שלהם להרקדות אמצע הדרך והנוסטלגיה .הם אינם מרקידים אותם בשל הריצה המטורפת אחר הריקודים החדשים משום שאינם עוסקים בריקודים הנוסטלגיים בלבד
אני רוקדת די ותיקה ,ריקודי הנוסטלגיה ואמצע הדרך זורמים בעורקיי. אני רוקדת באופן קבוע בחוגים של שמעון מרדכי,אצל אורון ,צמח וקרבלניק בחולון,טוביה טישלר ,בשבתות מידי פעם אצל ציון אוחיון ,אצל יאיר בינו בגניגר ועוד. אצל יאיר הראל חלוץ שבתות הזוגות רקדנו בן זוגי ואני ולא החמצנו ולו שבת אחת.
זה המקום לשבח את מפיק הערב ליאור כהן על שבחר להפגיש אותנו עם הריקודים הלא "טחונים " ועשה נכון בכך שמצא שיש לשלבם בפסטיבל לאומי .רבים רקדו ונהנו. צריך לבקש מהמדריכים ללמד את הריקודים היפים הללו.רפרטואר הריקודים מוכתב מראש על פי רשימות כך שמי שטוען ש: " יאיר הראל השמיע רפרטואר ריקודים פרטי משלו ",אינו בקיא בנעשה.
אני חושבת שהנאמר על ידי משקף את דעתם של רבים מהרוקדים השולטים בריקודי העבר ולכן איני יכולה להתחבר לדבריו של הכותב לפניי(שדעתו נובעת מחוסר ידע),משום שאנחנו ורבים אחרים רקדנו ונהנינו בכייף גדול מהרקדתו של יאיר הראל הידוע באיכויותיו ובסגנונו.אני ורוקדים אחרים היודעים לזהות ולהעריך איכות ניגשנו בסוף ההרקדה ליאיר והודינו לו.
טוב עושים המארגנים שדואגים לשמור על הריקודים הללו לבל ייעלמו.
אסיים באיחולים ליותר הרקדות עשירות ומגוונות ולשנה טובה .

2.(*Elifd) 
 הרקדת נוסטלגיה ביום חמישי בלילה
 מזה שנים אני מגיע וגם חלק מחברי להרקדת הנוסטלגיה של יום חמישי אשר מבחינתי סוגרת את פסטיבל המחולות המרשים והמיוחד.
אני מגיע במיוחד להרקדה זו בשעות הלילה ומזה כמה שנים חורגים מהנוסטלגיה ונותנים ריקודים אחרים - אשר לא בעבורם הגענו במיוחד בלילה.
השנה היה זה יאיר הראל אשר השמיע רפרטואר פרטי משלו - לא נוסטלגי וגרם לקבוצה גדולה של רוקדים לנטוש את האולם וללכת הביתה. רצוי לציין שנשארנו חצי שעה כדי לתת סיכוי לשינוי אך נשברנו ונטשנו. הבחירה של המרקידים לערב זה צריכה לענות על ההגדרה של ההרקדה המיוחדת הזו ולהתחשב ברוקדים ולא במרקידים. ישנם מרקידים טובים שיודעים מהי נוסטלגיה כמו יאיר בינו , זאב ניסים ונורית גרינפלד ואחרים .
אני מקווה שהנהלת הפסטיבל תיקח את הערתי לתשומת לבה ותימנע מאיתנו את האכזבה ועוגמת הנפש בשנים הבאות, כי אנחנו מגיעים בלילה במיוחד להרקדה זו.

בברכה

אלי פדידה

1.(*שמעון סנה) 
 פסטיבל המחול בכרמיאל
 כרמיאל- לב המחול לכל ההמון
כלם באים,לרקוד מסביב לשעון
במעגל ובזוגות,גם ברעש ושאון
וריקודי שורות, למתחיל ולגאון
הבריאות-המחול מקום ראשון.

לרוקדים הידד-הכל לפי בחירה
בזוגות,בשורה ובמעגל בהוקרה
המשלבים סמלים,בחן וביצירה
בסגנון מזרחי ונוסטלגי בסערה
ומשתף אמנות במנגינת השירה.

ריקוד עם לקהל-לרחוק ולקרוב
וכל הציבור, בתחושת טעם טוב
הרייטינג גובר,ובמעגל סוב סוב
האווירה חמה- במגרש וברחוב
המחול נחלת הכלל, ובעל משוב.
המחול-במה עם פולקלור עדכני
תרבות ישראל - באספקט ציוני
קשר לתנ"ך ולדת -בצביון רוחני
המביא קשר יחס לעם-די חיוני
עם היכרות הדדית,באופן רציני.

"צעד תימני"- ההתחלה לרקדן
סימן דרך ותמרור,במקום ובזמן
כל שלב בריקוד-עדכני וגם רענן
והרקדן מפזז בכיף,ולקצב מוכן
פסטיבל שמח-קרנבל חי ושאנן.

שמעון סנה

הוספת תגובה לנושא זה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות