| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| לרקוד בצל מלחמה | דניאלה | 19.7.14 | |
איך עושים את זה? איך מפרידים חששות, דאגה וחרדה למשפחה הגרה בעוטף עזה, לחיילים, למצב הביטחוני? האם אפשר לשים זאת בצד ולהתמסר לשעתיים שלוש להנאה מריקודים ושירים נעימים? האם זה מוסרי? האם זה נכון בשעה שרבע מדינה מטורטרת כל רבע שעה לממ"ד?
אני יושבת מול האפליקציה שמתריעה בשידור חי על אזעקות. אני נעולה נעלי ריקודי עם, מוכנה ליציאה. אזעקה בעוטף עזה. אזעקה באשדוד. אזעקה בנירים. אזעקה בעין השלושה. אירוע בטחוני בישוב מסוים. אזעקה באשקלון.
איך אפשר לקום וללכת לרקוד? שלושה שבועות מלווה אותי שאלה זו.
שבוע שעבר ברכתי לשלום את אחד הרוקדים ושאלתי את השאלה.
"רוקדים" הוא ענה לי, "כי רקדנו כבר במצבים קשים מאלה".
ברור שהמצב משפיע על תחום ריקודי העם. מספר הרקדות מתבטלות כי אין מרחב מוגן לכל הרוקדים, הפרוזדורים משולטים בשלטים וחיצים "אל מרחב מוגן". רוקדים קבועים נעדרים מההרקדה. הדאגה מדלגת בין הצעדים. בהרקדה בסוף השבוע ריחף מעל הרחבה צל סוגית הכניסה הקרקעית לעזה. כמה רוקדים עזבו את ההרקדה מיד עם הפצת הידיעה באינטרנט על כניסת כח קרקעי לעזה...
מאידך, שומעים את הקריאה להמשיך חיי שיגרה. להראות "להם" שהעורף חזק והחיים נמשכים.
אז איך אתם מרגישים? רוקדים כרגיל? או קצת מוותרים?
|
| 5. | ידיד נפש   | | | | | כן! | | | יש לי ידידה שעונה על שאלות הברירה (מסוג נרקוד או לא נרקוד?) בתשובת המחץ: כן!
אני חושב שזו התשובה הנכונה גם הפעם.
לאחר שננכה את מרכיב הסיכון (מובן שאין טעם לקיים הרקדה תחת אש ללא מרחב מוגן וכו') הרי שהשאלה אם לרקוד או לא תלויה באישיותו ובמצבו האישי של הרוקד או המרקיד, וכל בחירה צריכה להתקבל בהבנה.
ברור שמי ששני בניו נלחמים ברצועה ברגע זה ממש עשוי להרגיש מועקה וחוסר רצון לרקוד. סביר גם שמי שכל משפחתו במקרה משתכשכת בבריכה בצפת לא ירגיש באותו אופן אלא רק יושפע ממצב הרוח הלאומי.
מי מאיתנו הרוקדים ה"שרוטים" לא הלך לרקוד כשהוא חולה, כשהגב תפוס או כשהרגליים זועקות מכאבים מתוך מחשבה שהריקודים כבר ירפאו הכל?
אני סבור שאין מקום ל"סימני מועקה". מי שמרגיש שאישית אינו יכול לרקוד עדיף שלא ירקוד. מי שמרגיש שהריקוד ישפר את מצב רוחו ובעקיפין גם את כושר העמידה שלו כדאי שירקוד. "מה יגידו?" אינה לדעתי סיבה להמנע מריקוד גם בזמנים אלה.
בעת מבצע "עמוד ענן" נסעתי בכוונה לרקוד באשקלון כדי להפגין סולידריות עם התושבים (אז ההרקדות לא בוטלו).
הפעם ההרקדות בדרום בוטלו ולכן הלכתי לשתי הרקדות רגילות ב"אזור אזעקות" ולהרקדה אחת באזור ללא אזעקות. ב"אזור האזעקות" האווירה לא הייתה כתמול שלשום וגם מספר הרוקדים היה קטן מהרגיל. לעומת זאת בהרקדה באזור ללא אזעקות האווירה הייתה שמחה. הרקדה זו בהחלט רוממה את מצב רוחי והיה לי קל יותר לספוג את אזעקת הבוקר הלא ממש מבורכת.
מציע לכל מי שמרגיש שהוא יכול - לצאת ולרקוד. מי שאינו יכול אם מדאגה, ממועקה או חס וחלילה מאבל אמיתי - אני איתו בליבי וחש אהדה למצוקתו למרות שבחרתי לרקוד.
מקוה שנגיע בקרוב לימים שקטים יותר. |
| | 4. | (*אורי גבעוני) | | | | | השגרה חייבת להימשך כי בזה כוחינו | | | נכון, תמיד רקדנו.
אויבנו תמיד רצו לשבש לנו את החיים וראו בזה הישג. אסור לתת להם את ההרגשה שהם מצליחים. ככלל וחברה המשך השגרה היא חלק מההצהרה שלנו שאנו חזקים גם כלוחמים וגם בעורף.
מניסיוני כחייל ובמילואים שהשתתף בכל מלחמות ישראל ממלחמת השחרור ב - 1948 ועד כולל מלחמת לבנון הראשונה - 1982 תמיד שמחתי כאשר משפחתי ובני ביתי חיו את השגרה כי לשם כך אנחנו החיילים עוצרים את הצבאות שיהיה שקט לעורף שיחיה את חייו כרגיל.
כמובן שיש תמיד בני משפחה של מגויסים שמתוחים ודואגים ולחלקם קשה ללכת לבלות ויש להבין אותם.
אורי גבעוני |
| | 3. | (*מתי) | | | | | לרקוד בצל המלחמה | | | תשובה לדניאלה
השאלות שאת שואלת הם ממש שאלות ברוח הזמן.
אני כרוקדת גם מתחבטת בשאלות אלה.
איך אפשר ללכת לרקוד שברקע יש כתוביות של צבע אדום,
איך אפשר לרקוד שיש פצועים והרוגים מכוחותינו.
כי סך הכל הריקודים הם שמחה לנפש ואיך אפשר לשמוח.
שכל מרקיד יעשה את שיקוליו הוא וכל הרוקדים יעשו את
שיקוליהם הם ברוח הזמן..
זה צורם שבדרום נלחמים למען השקט במדינה וגובים קורבנות ובמרכז ועוד אי אלה מקומות רוקדים.
ולמה כל זאת כי צריך להמשיך בשיגרת החיים ולא לתת לאויב
להשבית לנו את החיים. הכל בסדר אבל לא בריקודים ושירה. |
| | 2. | (*רוחמה) | | | | | לרקוד בצל מלחמה | | | ביטול הרקדות נובע רק משיקולי דעת של כל מיני גורמים וזה בסדר גמור למצב בו אנו נמצאים..
עיקר הביטולים הם לרוב בהרקדות החינמיות בשבת
שבהם מתרכזים הרבה רוקדים ובהם אין מרחב מוגן
במהלך השבוע יש כל יום חוגים שבהם אתה יכול לרקוד
ובהם יש גם מרחב מוגן. מעבר לזה שיש מבין חיילי צ.ה.ל הרוגים
ופצועים שאני לא מבינה איך עדיין אפשר לרקוד.
מי שמאמין לא מפחד לא תופס במצב שכזה. |
| | 1. | (*הרקדן האוט) | | | | | העיקר לא לפחד כלל | | | לרוקדים לרקדנים והמרקידים... אין מקום לביטולים אין לפחדים
אי אפשר לתת לטילים לסגור אותנו במרחבים מוגנים
יש חנהל שיגרת חיים רגילה ... כשם שאנשים יוצאים לכבודה ומן הבתים יש לאפשר
להם לצאת לחוגים וריקודים....
לצערי פיקוד העורף והעיריות ממהרות להשבית את שמחת
החיים בעירם וחבל....מי שמאמין לא מפחד...
הרקדות המתקיימות באולמות ספורט כולל באשקלון
ישנם ממדים.. לא הייתה כל סיבה לבטל הרקדות
בכל מקרה היה צריך לאפשר לרוקדים לבחור.
נקווה שרמת פחדנותם של ראשי הערים פיקוד העורף
מרקידים ורוקדים תרד במהרה ונחזור לשגרה.
אחרת .... חמאס ינצח..... |
|
|
|
|
