אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים                   www.harokdim.org     
אורח   
הרשמה התחברות
דף הבית
מי אנחנו
חיפוש הרקדות
גלריית תמונות
רוקדים כותבים
פורום
קישורים
פליירים
צרכנות
סקרים
סקר ריקודים
שאלות נפוצות
צור קשר
English
צ'אט
רדיו הרוקדים
מונה כניסות

החיים כסרט - הורה 79צפי שמעוני 9.5.14 
זה היה באחד הכרמיאלים האחרונים שכל להקות השלושים פלוס היו לפני הופעה.
חיכינו קבוצות קבוצות על הדשא לפני הבמה. לפתע ראיתי אדם מבוגר יחסית, עומד במרכז של להקה מסוימת וכל הרקדנים מתקבצים סביבו. אחר כך ראיתי אותו עובר ללהקה אחרת וגם שם כל הרקדנים מתקבצים סביבו.
חשבתי לעצמי: מה הוא רוצה עכשיו מהם רגע לפני הופעה? מה יש לו להגיד להם, ומי זה האיש ההזוי הזה בכלל שלא ממש מתאים לנוף של הרקדנים??
לא התקרבתי כלל לשמוע מה הוא אומר ומספר והתכוננתי לעלייתי על הבמה.

בדיעבד, הסתבר שאותו אדם ״בלתי שייך״ היה הבמאי אלי כהן, שעבר בין כל להקות המחול של בני השלושים פלוס שהיו בפסטיבל מכל הארץ, והציג בפניהם את הרעיון שלו לסרט על רקדנים, שעושים קאמבק לצורך הופעה בכרמיאל. עד אז, לדעתי, הוא לא ממש ידע מה קורה ומה מתרחש בכרמיאל....
שבוע לאחר מכן, באחת החזרות, מנהל הלהקה שלנו, שהקשיב לדברי האיש שהסתובב בין הלהקות, חילק פתקים עם האימייל של ״אותו בן אדם״ ואמר שמי שרוצה להשתתף בסרט על רקדנים, שיכתוב לו מייל. מאותה שנייה, ראיתי כבר עצמי בתוך הסרט!
חיכיתי רק שהחזרה תיגמר ואני כבר אמייל לאותו איש שהסתובב שם, בכרמיאל...

כל החיים רקדתי, תמיד הייתי על הבמה, אהבתי את הקהל שאליו אני מחייכת והוא לי מריע, ומה יכול להתחבר טוב יותר לכל זה אם לא סרט שם ארקוד ואנסה גם כישורים אחרים בהם אני על במה אחרת- מסך בו צופה אותו הקהל.


עם תום החזרה התיישבתי על המחשב, מיענתי מייל לכתובת שקיבלתי מהפתקים שחילק הבמאי וכתבתי: ״מצאנו האחד את השני"... מאותה שנייה - הכל היסטוריה....

מיד כשנפגשתי עמו, (עם אלי הבמאי) אמרתי לו שאני מכירה את כל הרקדנים הבוגרים בארץ ( כמארגנת פסטיבלים), וכך עברתי בין הלהקות וההרקדות וגייסתי לו רקדנים לאודישנים.
התגבשה קבוצה גדולה למדי. נפגשנו פעם בשבוע לתרגילי משחק וסיפורים על ריקודים ולהקה מחיינו האישיים.
אלי, קלט את הדברים ורשם , ניסה בדרכים מקצועיות ללמוד מאתנו עוד ועוד, ויותר מכל למד כל אחד ואחד מאתנו על הניואנסים הכי רגישים ודקיקים שבו.
חשבנו שאנו מתאמנים על משחק, אבל בעצם זה היה הזמן שאלי למד אותנו.

לאט לאט הוא ניפה אנשים בקבוצה והשאיר את הטיפוסים שנראו לו מתאימים להחזיק את הסרט ולקדם את העלילה.

למשל יום אחד אמר לי: ״טוב, אז את תהיי אחראית על הקבוצה״. עשיתי עצמי כלא מבינה ולא שומעת, ואחרי כמה שבועות, כשהטמעתי מה זה דורש ממני, אמרתי: ״אוקי, אני מקבלת את המינוי״.
וכך שמרתי והחזקתי במשך שנתיים את שלושים החברים הרקדנים, במיילים, טלפונים, שיחות, קביעות, זמני חזרות, תיאומים, צעדים , ריקודים ובכיות...

היו מספר פעמים, בהן הבמאי כמעט והרים ידיים וחשב שאין צ׳אנס לסרט, ושקשה להחזיק כך שלושים רקדנים ללא כל תמורה ועוד עם הוצאות החלות עליהם, אך אני זו שדחפתי אותו להמשיך, הרמתי את רוחו ולא נתתי לו לוותר ולהתייאש...
מבחינתי הסרט היה חייב לעלות ולהתממש! הסברתי לו, שאנו עושים הכל מתוך שמחה ואהבה לריקוד, לבמה ולזרקורים וזו התמורה שאנו מקבלים.

מכיוון שהייתי המארגנת והמנהלת של הקבוצה בזמן ההפקה, באופן טבעי וכפועל יוצא, זו הפכה להיות גם דמותי בסרט.

ברכה, הכוח המניע והדוחף שלא נותן לעניינים ליפול באמצע ולא להתממש!
הולכת עם הראש בקיר, מעודדת את כולם ולא מעניין אותה כלום חוץ ממימוש המשימה!! ( בחיים- הסרט, ובסרט-ההופעה...)

גם בחיים, בהפקה, היו שרצו לרשת את מקומי, ולהיות מארגנים ומנהלים. אלי מיד זיהה זאת, וגם את המלחמות האלה הכניס אל הסרט.... (מול דמות ליאורה בסרט...)

יש לציין שמראש אמרתי לבמאי שאני לא מוכנה להתערטל בסרט, ומן הסתם, לא יכולתי לקבל תפקיד אחר שדורש זאת.....

בקיצור, החיים והסרט השתלבו האחד בשני לאורך כל זמן ההפקה, והחומרים לסרט נשאבו מן הקורה עמנו כחבורת רקדנים בחיים, עם כל מה שמשתמע מכך.....
כשהבמאי שקל להביא תסריטאית, אמרנו לו שאין מי שיכול להכיר את החיים שלנו בלהקה טוב יותר מאשר אנו את עצמנו...
ולאורך כל השנתיים של עבודה על הסרט, התערבבו לנו כל הזמן המציאות של הלהקה שלנו והסרט....

איך ירון בעלי הגיע לסרט?
שאלה טובה! והתשובה גם אותי מפתיעה.....

כשאלי כהן, הבמאי, בא לראיין אותי בביתי, ירון בעלי ישב עמנו ונשאל כמה שאלות על ההתייחסות שלו לעובדה שאני רוקדת כל החיים.
אלי קלט, התרשם והניח בצד.....

שנתיים לאחר מכן, בתום החזרות לסרט ולקראת הצילומים, אמר לי אלי שהוא מחפש את הדמות של הגבר המיושב, הרציני והמשרה ביטחון, שיגלם את החבר לחיים העכשווי של שרונה, והאם אפשר לדבר עם בעלי על כך.
עניתי לו שאין שום סיכוי!
(בתור מנהל וטייס ותיק מאוד ב״אל-על״, נתבקש אין ספור פעמים לייצג את החברה בפוסטרים, פרסומות וסרטונים, אך הוא תמיד סרב, ולכן היה ברור לי שגם הפעם יסרב לבמאי.) אחרי כמה חודשים שאל אותי הבמאי שוב, ואמרתי לו שאין לי מה לדבר עם בעלי כי לא יסכים.

ואז ביקש אלי כהן את רשותי לדבר עמו ישירות, וראו זה פלא, ה״בחור״ הסכים!
הוא, ירון, ראה שאני כל כך מתלהבת מהחוויה, שרצה להיות חלק מהעניין, ולראות באיזה סרט אני חיה. כך הציץ, נפגע, ויצא נשכר....




לפרטים על הסרט הורה 79
לטריילר הסרט הורה 79




לכתבה זו נרשמה תגובה אחתלהסתרת התגובותלהוספת תגובה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות  

1.(*itzhik) 
 תגובות
 נכון, בכל גוף גדול שכזה צריך מישהו שיחזיק את העסק בוער כל הזמן. צפי-ברכה היתה אחת כזאת. לא ידענו מה יהיו הדמויות בסרט ואם יש טייפקסטינג מדוייק לתפקיד צפי- ברכה זאת הדוגמה.

הוספת תגובה לנושא זה

 אורח  התחברות  הרשמה  רשימה כללית של תגובות